איוב 16
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Then responded Job, and said: —
| שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם | 2 |
I have heard many such things, Wearisome comforters, are ye all!
| הקץ לדברי-רוח או מה-ימריצך כי תענה | 3 |
Is there to be an end to windy words? Or what so strongly exciteth thee, that thou must respond?
| גם אנכי-- ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי-- אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי | 4 |
I also, like you, could speak, —If your soul were in the place of my soul, I could string together words against you, and could therewith shake over you my head.
| אאמצכם במו-פי וניד שפתי יחשך | 5 |
I could make you determined, by my mouth, and then my lip-solace should restrain you.
| אם-אדברה לא-יחשך כאבי ואחדלה מה-מני יהלך | 6 |
Though I do speak, unassuaged is my stinging pain, —And, if I forbear, of what am I relieved?
| אך-עתה הלאני השמות כל-עדתי | 7 |
But, now, hath he wearied me, thou hast destroyed all my family;
| ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה | 8 |
And, having captured me, it hath served, as a witness; and so my wasting away hath risen up against me, in my face, it answereth.
| אפו טרף וישטמני--חרק עלי בשניו צרי ילטש עיניו לי | 9 |
His anger, hath torn and persecuted me, He hath gnashed upon me with his teeth, Mine adversary, hath sharpened his eyes for me.
| פערו עלי בפיהם--בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון | 10 |
They have gaped upon me with their mouth, With reproach, have they smitten my cheek, Together, against me, have they closed their ranks.
| יסגירני אל אל עויל ועל-ידי רשעים ירטני | 11 |
GOD doth abandon me to him that is perverse, and, into the hands of the lawless, he throweth me headlong.
| שלו הייתי ויפרפרני-- ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה | 12 |
At ease, was I when he shattered me, Yea he seized me by my neck, and dashed me in pieces, then set me up for himself as a mark:
| יסבו עלי רביו-- יפלח כליותי ולא יחמל ישפך לארץ מררתי | 13 |
His archers came round against me, He clave asunder my reins, and spared not, He poured out, on the earth, my gall:
| יפרצני פרץ על-פני-פרץ ירץ עלי כגבור | 14 |
He made a breach in me, breach upon breach, He ran upon me, like a mighty man.
| שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני | 15 |
Sackcloth, sewed I on my skin, and rolled—in the dust—my horn:
| פני חמרמרה (חמרמרו) מני-בכי ועל עפעפי צלמות | 16 |
My face, is reddened from weeping, and, upon mine eyelashes, is the death-shade: —
| על לא-חמס בכפי ותפלתי זכה | 17 |
Though no violence was in my hands, and, my prayer, was pure.
| ארץ אל-תכסי דמי ואל-יהי מקום לזעקתי | 18 |
O earth! do not cover my blood, and let there be no place for mine outcry.
| גם-עתה הנה-בשמים עדי ושהדי במרמים | 19 |
Even now, lo! in the heavens, is my witness,
| מליצי רעי אל-אלוה דלפה עיני | 20 |
And, he that voucheth for me is on high. My friends are, they who scorn me, Unto GOD, hath mine eye shed tears: —
| ויוכח לגבר עם-אלוה ובן-אדם לרעהו | 21 |
That one might plead, for a man, with GOD, —Even a son of man, for his friend!
| כי-שנות מספר יאתיו וארח לא-אשוב אהלך | 22 |
When, a few years, come, then, by a path by which I shall not return, shall I depart.
