< איוב 15 >

ויען אליפז התימני ויאמר 1
וַיַּעַן אֱלִיפַז הַֽתֵּימָנִי וַיֹּאמַֽר׃
החכם יענה דעת-רוח וימלא קדים בטנו 2
הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת־רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנֽוֹ׃
הוכח בדבר לא-יסכון ומלים לא-יועיל בם 3
הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן וּמִלִּים לֹא־יוֹעִיל בָּֽם׃
אף-אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני-אל 4
אַף־אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי־אֵֽל׃
כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים 5
כִּי יְאַלֵּף עֲוֺנְךָ פִיךָ וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִֽים׃
ירשיעך פיך ולא-אני ושפתיך יענו-בך 6
יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ וְלֹא־אָנִי וּשְׂפָתֶיךָ יַעֲנוּ־בָֽךְ׃
הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת 7
הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָֽלְתָּ׃
הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה 8
הַבְסוֹד אֱלוֹהַּ תִּשְׁמָע וְתִגְרַע אֵלֶיךָ חׇכְמָֽה׃
מה-ידעת ולא נדע תבין ולא-עמנו הוא 9
מַה־יָּדַעְתָּ וְלֹא נֵדָע תָּבִין וְֽלֹא־עִמָּנוּ הֽוּא׃
גם-שב גם-ישיש בנו-- כביר מאביך ימים 10
גַּם־שָׂב גַּם־יָשִׁישׁ בָּנוּ כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִֽים׃
המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך 11
הַמְעַט מִמְּךָ תַּנְחוּמוֹת אֵל וְדָבָר לָאַט עִמָּֽךְ׃
מה-יקחך לבך ומה-ירזמון עיניך 12
מַה־יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ וּֽמַה־יִּרְזְמוּן עֵינֶֽיךָ׃
כי-תשיב אל-אל רוחך והצאת מפיך מלין 13
כִּֽי־תָשִׁיב אֶל־אֵל רוּחֶךָ וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּֽין׃
מה-אנוש כי-יזכה וכי-יצדק ילוד אשה 14
מָה־אֱנוֹשׁ כִּֽי־יִזְכֶּה וְכִי־יִצְדַּק יְלוּד אִשָּֽׁה׃
הן בקדשו לא יאמין ושמים לא-זכו בעיניו 15
הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא־זַכּוּ בְעֵינָֽיו׃
אף כי-נתעב ונאלח איש-שתה כמים עולה 16
אַף כִּי־נִתְעָב וְֽנֶאֱלָח אִישׁ־שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָֽה׃
אחוך שמע-לי וזה-חזיתי ואספרה 17
אֲחַוְךָ שְֽׁמַֽע־לִי וְזֶֽה־חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה׃
אשר-חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם 18
אֲשֶׁר־חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָֽם׃
להם לבדם נתנה הארץ ולא-עבר זר בתוכם 19
לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא־עָבַר זָר בְּתוֹכָֽם׃
כל-ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ 20
כׇּל־יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶעָרִֽיץ׃
קול-פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו 21
קוֹל־פְּחָדִים בְּאׇזְנָיו בַּשָּׁלוֹם שׁוֹדֵד יְבוֹאֶֽנּוּ׃
לא-יאמין שוב מני-חשך וצפו (וצפוי) הוא אלי-חרב 22
לֹא־יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי־חֹשֶׁךְ (וצפו) [וְצָפוּי] הוּא אֱלֵי־חָֽרֶב׃
נדד הוא ללחם איה ידע כי-נכון בידו יום-חשך 23
נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע ׀ כִּי־נָכוֹן בְּיָדוֹ יֽוֹם־חֹֽשֶׁךְ׃
יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור 24
יְֽבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה תִּתְקְפֵהוּ כְּמֶלֶךְ ׀ עָתִיד לַכִּידֽוֹר׃
כי-נטה אל-אל ידו ואל-שדי יתגבר 25
כִּֽי־נָטָה אֶל־אֵל יָדוֹ וְאֶל־שַׁדַּי יִתְגַּבָּֽר׃
ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו 26
יָרוּץ אֵלָיו בְּצַוָּאר בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּֽיו׃
כי-כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי-כסל 27
כִּֽי־כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי־כָֽסֶל׃
וישכון ערים נכחדות--בתים לא-ישבו למו אשר התעתדו לגלים 28
וַיִּשְׁכּוֹן ׀ עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא־יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּֽים׃
לא-יעשר ולא-יקום חילו ולא-יטה לארץ מנלם 29
לֹֽא־יֶעְשַׁר וְלֹא־יָקוּם חֵילוֹ וְלֹא־יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָֽם׃
לא-יסור מני-חשך--ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו 30
לֹֽא־יָסוּר ׀ מִנִּי־חֹשֶׁךְ יֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת וְיָסוּר בְּרוּחַ פִּֽיו׃
אל-יאמן בשו נתעה כי-שוא תהיה תמורתו 31
אַל־יַאֲמֵן בַּשָּׁו נִתְעָה כִּי־שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתֽוֹ׃
בלא-יומו תמלא וכפתו לא רעננה 32
בְּֽלֹא־יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָֽנָה׃
יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו 33
יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתֽוֹ׃
כי-עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי-שחד 34
כִּֽי־עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אׇהֳלֵי־שֹֽׁחַד׃
הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה 35
הָרֹה עָמָל וְיָלֹֽד אָוֶן וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָֽה׃

< איוב 15 >