ויען אליפז התימני ויאמר | 1 |
וַיַּעַן אֱלִיפַז הַֽתֵּימָנִי וַיֹּאמַֽר׃ |
החכם יענה דעת-רוח וימלא קדים בטנו | 2 |
הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת־רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנֽוֹ׃ |
הוכח בדבר לא-יסכון ומלים לא-יועיל בם | 3 |
הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן וּמִלִּים לֹא־יוֹעִיל בָּֽם׃ |
אף-אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני-אל | 4 |
אַף־אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי־אֵֽל׃ |
כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים | 5 |
כִּי יְאַלֵּף עֲוֺנְךָ פִיךָ וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִֽים׃ |
ירשיעך פיך ולא-אני ושפתיך יענו-בך | 6 |
יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ וְלֹא־אָנִי וּשְׂפָתֶיךָ יַעֲנוּ־בָֽךְ׃ |
הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת | 7 |
הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָֽלְתָּ׃ |
הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה | 8 |
הַבְסוֹד אֱלוֹהַּ תִּשְׁמָע וְתִגְרַע אֵלֶיךָ חׇכְמָֽה׃ |
מה-ידעת ולא נדע תבין ולא-עמנו הוא | 9 |
מַה־יָּדַעְתָּ וְלֹא נֵדָע תָּבִין וְֽלֹא־עִמָּנוּ הֽוּא׃ |
גם-שב גם-ישיש בנו-- כביר מאביך ימים | 10 |
גַּם־שָׂב גַּם־יָשִׁישׁ בָּנוּ כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִֽים׃ |
המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך | 11 |
הַמְעַט מִמְּךָ תַּנְחוּמוֹת אֵל וְדָבָר לָאַט עִמָּֽךְ׃ |
מה-יקחך לבך ומה-ירזמון עיניך | 12 |
מַה־יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ וּֽמַה־יִּרְזְמוּן עֵינֶֽיךָ׃ |
כי-תשיב אל-אל רוחך והצאת מפיך מלין | 13 |
כִּֽי־תָשִׁיב אֶל־אֵל רוּחֶךָ וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּֽין׃ |
מה-אנוש כי-יזכה וכי-יצדק ילוד אשה | 14 |
מָה־אֱנוֹשׁ כִּֽי־יִזְכֶּה וְכִי־יִצְדַּק יְלוּד אִשָּֽׁה׃ |
הן בקדשו לא יאמין ושמים לא-זכו בעיניו | 15 |
הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא־זַכּוּ בְעֵינָֽיו׃ |
אף כי-נתעב ונאלח איש-שתה כמים עולה | 16 |
אַף כִּי־נִתְעָב וְֽנֶאֱלָח אִישׁ־שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָֽה׃ |
אחוך שמע-לי וזה-חזיתי ואספרה | 17 |
אֲחַוְךָ שְֽׁמַֽע־לִי וְזֶֽה־חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה׃ |
אשר-חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם | 18 |
אֲשֶׁר־חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָֽם׃ |
להם לבדם נתנה הארץ ולא-עבר זר בתוכם | 19 |
לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא־עָבַר זָר בְּתוֹכָֽם׃ |
כל-ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ | 20 |
כׇּל־יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶעָרִֽיץ׃ |
קול-פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו | 21 |
קוֹל־פְּחָדִים בְּאׇזְנָיו בַּשָּׁלוֹם שׁוֹדֵד יְבוֹאֶֽנּוּ׃ |
לא-יאמין שוב מני-חשך וצפו (וצפוי) הוא אלי-חרב | 22 |
לֹא־יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי־חֹשֶׁךְ (וצפו) [וְצָפוּי] הוּא אֱלֵי־חָֽרֶב׃ |
נדד הוא ללחם איה ידע כי-נכון בידו יום-חשך | 23 |
נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע ׀ כִּי־נָכוֹן בְּיָדוֹ יֽוֹם־חֹֽשֶׁךְ׃ |
יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור | 24 |
יְֽבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה תִּתְקְפֵהוּ כְּמֶלֶךְ ׀ עָתִיד לַכִּידֽוֹר׃ |
כי-נטה אל-אל ידו ואל-שדי יתגבר | 25 |
כִּֽי־נָטָה אֶל־אֵל יָדוֹ וְאֶל־שַׁדַּי יִתְגַּבָּֽר׃ |
ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו | 26 |
יָרוּץ אֵלָיו בְּצַוָּאר בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּֽיו׃ |
כי-כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי-כסל | 27 |
כִּֽי־כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי־כָֽסֶל׃ |
וישכון ערים נכחדות--בתים לא-ישבו למו אשר התעתדו לגלים | 28 |
וַיִּשְׁכּוֹן ׀ עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא־יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּֽים׃ |
לא-יעשר ולא-יקום חילו ולא-יטה לארץ מנלם | 29 |
לֹֽא־יֶעְשַׁר וְלֹא־יָקוּם חֵילוֹ וְלֹא־יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָֽם׃ |
לא-יסור מני-חשך--ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו | 30 |
לֹֽא־יָסוּר ׀ מִנִּי־חֹשֶׁךְ יֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת וְיָסוּר בְּרוּחַ פִּֽיו׃ |
אל-יאמן בשו נתעה כי-שוא תהיה תמורתו | 31 |
אַל־יַאֲמֵן בַּשָּׁו נִתְעָה כִּי־שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתֽוֹ׃ |
בלא-יומו תמלא וכפתו לא רעננה | 32 |
בְּֽלֹא־יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָֽנָה׃ |
יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו | 33 |
יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתֽוֹ׃ |
כי-עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי-שחד | 34 |
כִּֽי־עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אׇהֳלֵי־שֹֽׁחַד׃ |
הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה | 35 |
הָרֹה עָמָל וְיָלֹֽד אָוֶן וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָֽה׃ |