< איוב 15 >
ויען אליפז התימני ויאמר | 1 |
Da nahm Eliphas von Theman das Wort und sagte:
החכם יענה דעת-רוח וימלא קדים בטנו | 2 |
»Wird wohl ein Weiser windiges Wissen als Antwort vortragen und seine Lunge mit (bloßem) Ostwind blähen,
הוכח בדבר לא-יסכון ומלים לא-יועיל בם | 3 |
um sich mit Reden zu verantworten, die nichts taugen, und mit Worten, durch die er nichts nützt?
אף-אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני-אל | 4 |
Dazu vernichtest du die fromme Scheu und tust der Andachtsstille Abbruch, die Gott gebührt;
כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים | 5 |
denn dein Schuldbewußtsein macht deinen Mund beredt, und du wählst die Sprache der Verschmitzten.
ירשיעך פיך ולא-אני ושפתיך יענו-בך | 6 |
Dein eigener Mund verurteilt dich, nicht ich, und deine eigenen Lippen zeugen gegen dich.
הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת | 7 |
Bist du etwa als erster der Menschen geboren und noch vor den Bergen auf die Welt gekommen?
הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה | 8 |
Hast du im Rate Gottes als Zuhörer gelauscht und dort die Weisheit an dich gerissen?
מה-ידעת ולא נדע תבין ולא-עמנו הוא | 9 |
Was weißt du denn, das wir nicht auch wüßten? was verstehst du, das uns nicht auch bekannt wäre?
גם-שב גם-ישיש בנו-- כביר מאביך ימים | 10 |
Auch unter uns sind Ergraute, sind Weißköpfe, reicher noch als dein Vater an Lebenstagen.
המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך | 11 |
Sind dir die Tröstungen Gottes minderwertig, und gilt ein Wort der Sanftmut nichts bei dir?
מה-יקחך לבך ומה-ירזמון עיניך | 12 |
Was reißt deine Leidenschaft dich fort, und was rollen deine Augen,
כי-תשיב אל-אל רוחך והצאת מפיך מלין | 13 |
daß du gegen Gott deine Wut richtest und (solche) Reden deinem Munde entfahren läßt?
מה-אנוש כי-יזכה וכי-יצדק ילוד אשה | 14 |
Was ist der Mensch, daß er rein sein könnte, und der vom Weibe Geborene, daß er als gerecht dastände?
הן בקדשו לא יאמין ושמים לא-זכו בעיניו | 15 |
Bedenke doch: selbst seinen heiligen (Engeln) traut er nicht, und nicht einmal der Himmel ist rein in seinen Augen:
אף כי-נתעב ונאלח איש-שתה כמים עולה | 16 |
geschweige denn der Abscheuliche und Entartete, der Mensch, dem Unrechttun wie Wassertrinken ist!«
אחוך שמע-לי וזה-חזיתי ואספרה | 17 |
»Ich will dich unterweisen: höre mir zu; und was ich gesehen habe, will ich berichten,
אשר-חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם | 18 |
was die Weisen von ihren Vätern überkommen und ohne Hehl verkündigt haben –
להם לבדם נתנה הארץ ולא-עבר זר בתוכם | 19 |
ihnen war noch allein das Land übergeben, und noch kein Fremder war unter ihnen umhergezogen –:
כל-ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ | 20 |
›Sein ganzes Leben lang muß der Frevler sich ängstigen, und zwar alle die Jahre hindurch, die dem Gewalttätigen beschieden sind.
קול-פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו | 21 |
Schreckensrufe dringen ihm laut ins Ohr; mitten im ruhigen Glück überfällt ihn der Verderber;
לא-יאמין שוב מני-חשך וצפו (וצפוי) הוא אלי-חרב | 22 |
er hegt keine Zuversicht, aus der Finsternis wieder herauszukommen, und ist (in seiner Angst) für das Schwert ausersehen.
נדד הוא ללחם איה ידע כי-נכון בידו יום-חשך | 23 |
Er irrt nach Brot umher – wo findet er’s? Er weiß, daß durch ihn der Tag des Verderbens festgesetzt ist.
יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור | 24 |
Angst und Bangigkeit schrecken ihn: sie überwältigen ihn wie ein König, der zum Sturm gerüstet ist.
כי-נטה אל-אל ידו ואל-שדי יתגבר | 25 |
Weil er seine Hand gegen Gott erhoben und dem Allmächtigen Trotz geboten hat –
ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו | 26 |
er stürmte gegen ihn an mit emporgerecktem Halse, mit den dichten Buckeln seiner Schilde –
כי-כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי-כסל | 27 |
weil er sein Gesicht von Fett hatte strotzen lassen und Schmer an seinen Lenden angesetzt
וישכון ערים נכחדות--בתים לא-ישבו למו אשר התעתדו לגלים | 28 |
und sich in gebannten Städten angesiedelt hatte, in Häusern, die unbewohnt bleiben sollten, die zu Trümmerhaufen bestimmt waren:
לא-יעשר ולא-יקום חילו ולא-יטה לארץ מנלם | 29 |
so bringt er’s nicht zu Reichtum, und sein Wohlstand hat keinen Bestand, und seine Sichel neigt sich nicht zur Erde.
לא-יסור מני-חשך--ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו | 30 |
Er kommt nicht aus der Finsternis heraus; seine Schößlinge versengt die Gluthitze, und er selbst vergeht durch den Zornhauch des Mundes Gottes.
אל-יאמן בשו נתעה כי-שוא תהיה תמורתו | 31 |
Er verlasse sich nicht auf Trug: er täuscht sich nur; denn Trug wird auch das sein, was er durch seinen eigenen (Trug) erzielt:
בלא-יומו תמלא וכפתו לא רעננה | 32 |
ehe noch seine Zeit da ist, erfüllt sich sein Geschick, während sein Wipfel noch nicht gegrünt hat.
יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו | 33 |
Wie der Weinstock stößt er seine Beeren unreif ab und läßt wie der Ölbaum seine Blüten abfallen.
כי-עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי-שחד | 34 |
Denn die Rotte des Frevlers bleibt ohne Frucht, und Feuer verzehrt die Zelte der Bestechung.
הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה | 35 |
Mit Unheil gehen sie schwanger und gebären Frevel, und ihr Inneres bringt nur Selbsttäuschung zutage.‹«