איוב 15
| ויען אליפז התימני ויאמר | 1 |
And Eliphaz the Temanite answereth and saith: —
| החכם יענה דעת-רוח וימלא קדים בטנו | 2 |
Doth a wise man answer [with] vain knowledge? And fill [with] an east wind his belly?
| הוכח בדבר לא-יסכון ומלים לא-יועיל בם | 3 |
To reason with a word not useful? And speeches — no profit in them?
| אף-אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני-אל | 4 |
Yea, thou dost make reverence void, And dost diminish meditation before God.
| כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים | 5 |
For thy mouth teacheth thine iniquity, And thou chooseth the tongue of the subtile.
| ירשיעך פיך ולא-אני ושפתיך יענו-בך | 6 |
Thy mouth declareth thee wicked, and not I, And thy lips testify against thee.
| הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת | 7 |
The first man art thou born? And before the heights wast thou formed?
| הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה | 8 |
Of the secret counsel of God dost thou hear? And withdrawest thou unto thee wisdom?
| מה-ידעת ולא נדע תבין ולא-עמנו הוא | 9 |
What hast thou known, and we know not? Understandest thou — and it is not with us?
| גם-שב גם-ישיש בנו-- כביר מאביך ימים | 10 |
Both the gray-headed And the very aged [are] among us — Greater than thy father [in] days.
| המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך | 11 |
Too few for thee are the comforts of God? And a gentle word [is] with thee,
| מה-יקחך לבך ומה-ירזמון עיניך | 12 |
What — doth thine heart take thee away? And what — are thine eyes high?
| כי-תשיב אל-אל רוחך והצאת מפיך מלין | 13 |
For thou turnest against God thy spirit? And hast brought out words from thy mouth:
| מה-אנוש כי-יזכה וכי-יצדק ילוד אשה | 14 |
What [is] man that he is pure, And that he is righteous, one born of woman?
| הן בקדשו לא יאמין ושמים לא-זכו בעיניו | 15 |
Lo, in His holy ones He putteth no credence, And the heavens have not been pure in His eyes.
| אף כי-נתעב ונאלח איש-שתה כמים עולה | 16 |
Also — surely abominable and filthy Is man drinking as water perverseness.
| אחוך שמע-לי וזה-חזיתי ואספרה | 17 |
I shew thee — hearken to me — And this I have seen and declare:
| אשר-חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם | 18 |
Which the wise declare — And have not hid — from their fathers.
| להם לבדם נתנה הארץ ולא-עבר זר בתוכם | 19 |
To them alone was the land given, And a stranger passed not over into their midst:
| כל-ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ | 20 |
'All days of the wicked he is paining himself, And few years have been laid up for the terrible one.
| קול-פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו | 21 |
A fearful voice [is] in his ears, In peace doth a destroyer come to him.
| לא-יאמין שוב מני-חשך וצפו (וצפוי) הוא אלי-חרב | 22 |
He believeth not to return from darkness, And watched [is] he for the sword.
| נדד הוא ללחם איה ידע כי-נכון בידו יום-חשך | 23 |
He is wandering for bread — 'Where [is] it?' He hath known that ready at his hand Is a day of darkness.
| יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור | 24 |
Terrify him do adversity and distress, They prevail over him As a king ready for a boaster.
| כי-נטה אל-אל ידו ואל-שדי יתגבר | 25 |
For he stretched out against God his hand, And against the Mighty he maketh himself mighty.
| ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו | 26 |
He runneth unto Him with a neck, With thick bosses of his shields.
| כי-כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי-כסל | 27 |
For he hath covered his face with his fat, And maketh vigour over [his] confidence.
| וישכון ערים נכחדות--בתים לא-ישבו למו אשר התעתדו לגלים | 28 |
And he inhabiteth cities cut off, houses not dwelt in, That have been ready to become heaps.
| לא-יעשר ולא-יקום חילו ולא-יטה לארץ מנלם | 29 |
He is not rich, nor doth his wealth rise, Nor doth he stretch out on earth their continuance.
| לא-יסור מני-חשך--ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו | 30 |
He turneth not aside from darkness, His tender branch doth a flame dry up, And he turneth aside at the breath of His mouth!
| אל-יאמן בשו נתעה כי-שוא תהיה תמורתו | 31 |
Let him not put credence in vanity, He hath been deceived, For vanity is his recompence.
| בלא-יומו תמלא וכפתו לא רעננה | 32 |
Not in his day is it completed, And his bending branch is not green.
| יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו | 33 |
He shaketh off as a vine his unripe fruit, And casteth off as an olive his blossom.
| כי-עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי-שחד | 34 |
For the company of the profane [is] gloomy, And fire hath consumed tents of bribery.
| הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה | 35 |
To conceive misery, and to bear iniquity, Even their heart doth prepare deceit.
