איוב 15

1 ויען אליפז התימני ויאמר

Så tog Temaniten Elifaz til Orde og sagde:

2 החכם יענה דעת-רוח וימלא קדים בטנו

"Mon Vismand svarer med Mundsvejr og fylder sit Indre med Østenvind

3 הוכח בדבר לא-יסכון ומלים לא-יועיל בם

for at hævde sin Ret med gavnløs Tale, med Ord, som intet båder?

4 אף-אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני-אל

Desuden nedbryder du Gudsfrygt og krænker den Stilhed, som tilkommer Gud.

5 כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים

Din Skyld oplærer din Mund, du vælger de listiges Sprog.

6 ירשיעך פיך ולא-אני ושפתיך יענו-בך

Din Mund domfælder dig, ikke jeg, dine Læber vidner imod dig!

7 הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת

Var du den første, der fødtes, kom du til Verden, før Højene var?

8 הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה

Mon du lytted til, da Gud holdt Råd, og mon du rev Visdommen til dig?

9 מה-ידעת ולא נדע תבין ולא-עמנו הוא

Hvad ved du, som vi ikke ved, hvad forstår du, som vi ikke kender?

10 גם-שב גם-ישיש בנו-- כביר מאביך ימים

Også vi har en gammel iblandt os, en Olding, hvis Dage er fler end din Faders!

11 המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך

Er Guds Trøst dig for lidt, det Ord, han mildelig talede til dig?

12 מה-יקחך לבך ומה-ירזמון עיניך

Hvi river dit Hjerte dig hen, hvi ruller dit Øje vildt?

13 כי-תשיב אל-אל רוחך והצאת מפיך מלין

Thi du vender din Harme mod Gud og udstøder Ord af din Mund.

14 מה-אנוש כי-יזכה וכי-יצדק ילוד אשה

Hvor kan et Menneske være rent, en kvindefødt have Ret?

15 הן בקדשו לא יאמין ושמים לא-זכו בעיניו

End ikke sine Hellige tror han, og Himlen er ikke ren i hans Øjne,

16 אף כי-נתעב ונאלח איש-שתה כמים עולה

hvad da den stygge, den onde, Manden, der drikker Uret som Vand!

17 אחוך שמע-לי וזה-חזיתי ואספרה

Jeg vil sige dig noget, hør mig, jeg fortæller, hvad jeg har set,

18 אשר-חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם

hvad vise Mænd har forkyndt, deres Fædre ikke dulgt,

19 להם לבדם נתנה הארץ ולא-עבר זר בתוכם

dem alene var Landet givet, ingen fremmed færdedes blandt dem:

20 כל-ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ

Den gudløse ængstes hele sit Liv, de stakkede År, en Voldsmand lever;

21 קול-פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו

Rædselslyde fylder hans Ører, midt under Fred er Hærgeren over ham;

22 לא-יאמין שוב מני-חשך וצפו (וצפוי) הוא אלי-חרב

han undkommer ikke fra Mørket, opsparet er han for Sværdet,

23 נדד הוא ללחם איה ידע כי-נכון בידו יום-חשך

udset til Føde for Gribbe, han ved, at han står for Fald;

24 יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור

Mørkets Dag vil skræmme ham. Trængsel og Angst overvælde ham som en Konge, rustet til Strid.

25 כי-נטה אל-אל ידו ואל-שדי יתגבר

Thi Hånden rakte han ud mod Gud og bød den Almægtige Trods,

26 ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו

stormed bårdnakket mod ham med sine tykke, buede Skjolde.

27 כי-כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי-כסל

Thi han dækked sit Ansigt med Fedt og samlede Huld på sin Lænd.

28 וישכון ערים נכחדות--בתים לא-ישבו למו אשר התעתדו לגלים

tog Bolig i Byer, der øde lå hen. i Huse, man ikke må bo i, bestemt til at ligge i Grus.

29 לא-יעשר ולא-יקום חילו ולא-יטה לארץ מנלם

Han bliver ej rig, hans Velstand forgår, til Jorden bøjer sig ikke hans Aks;

30 לא-יסור מני-חשך--ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו

han undkommer ikke fra Mørket. Solglød udtørrer hans Spire, hans Blomst rives bort af Vinden.

31 אל-יאמן בשו נתעה כי-שוא תהיה תמורתו

Han stole ikke på Tomhed han farer vild thi Tomhed skal være hans Løn!

32 בלא-יומו תמלא וכפתו לא רעננה

I Utide visner hans Stamme, hans Palmegren skal ikke grønnes;

33 יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו

han ryster som Ranken sin brue af og kaster som Olietræet sin Blomst.

34 כי-עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי-שחד

Thi vanhelliges Samfund er goldt, og Ild fortærer Bestikkelsens Telte;

35 הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה

svangre med Kvide, føder de Uret, og deres Moderskød fostrer Svig!