איוב 15
| ויען אליפז התימני ויאמר | 1 |
Da svarede Elifas, Themaniten, og sagde:
| החכם יענה דעת-רוח וימלא קדים בטנו | 2 |
Skal en viis svare med Kundskab, som kun er Vejr, og fylde sin Bug med Blæst,
| הוכח בדבר לא-יסכון ומלים לא-יועיל בם | 3 |
idet han fører Bevis med Ord, som ikke gavne, og med Taler, som intet baade!
| אף-אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני-אל | 4 |
Ja, du tilintetgør Gudsfrygt og svækker Bønnen for Guds Ansigt.
| כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים | 5 |
Thi din egen Mund beviser din Misgerning, og du vælger de træskes Tunge.
| ירשיעך פיך ולא-אני ושפתיך יענו-בך | 6 |
Din egen Mund dømmer dig skyldig og ikke jeg, og dine Læber vidne imod dig.
| הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת | 7 |
Mon du er født som det første Menneske var, og er du avlet førend Højene?
| הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה | 8 |
Mon du har hørt til i Guds hemmelige Raad og har revet Visdommen til dig?
| מה-ידעת ולא נדע תבין ולא-עמנו הוא | 9 |
Hvad ved du, som vi ikke vide? hvad forstaar du, og det skulde ikke være os bekendt?
| גם-שב גם-ישיש בנו-- כביר מאביך ימים | 10 |
Der er baade graahærdede og bedagede iblandt os, Mænd, som have levet længere end din Fader.
| המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך | 11 |
Er Guds Trøst dig for ringe og det Ord, som han i Mildhed har talt med dig?
| מה-יקחך לבך ומה-ירזמון עיניך | 12 |
Hvorfor betager dit Hjerte dig, og hvorfor blinke dine Øjne?
| כי-תשיב אל-אל רוחך והצאת מפיך מלין | 13 |
Thi du vender din Harme imod Gud, og du har ladet Taler udfare af din Mund.
| מה-אנוש כי-יזכה וכי-יצדק ילוד אשה | 14 |
Hvad er et Menneske, at det skulde være rent? eller at den skulde være retfærdig, som er født af en Kvinde?
| הן בקדשו לא יאמין ושמים לא-זכו בעיניו | 15 |
Se, han tror ikke sine hellige, og Himlene ere ikke rene for hans Øjne:
| אף כי-נתעב ונאלח איש-שתה כמים עולה | 16 |
Hvor meget mindre den, som er vederstyggelig og fordærvet, den Mand, der drikker Uretfærdighed som Vand?
| אחוך שמע-לי וזה-חזיתי ואספרה | 17 |
Jeg vil kundgøre dig det, hør mig; og hvad jeg har set, vil jeg fortælle:
| אשר-חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם | 18 |
Hvad de vise have forkyndt, og hvad de ikke have dulgt som en Arv fra deres Fædre,
| להם לבדם נתנה הארץ ולא-עבר זר בתוכם | 19 |
dem alene blev Landet givet, og ingen fremmed trængte ind iblandt dem.
| כל-ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ | 20 |
Den ugudelige bæver alle sine Dage, og faa Aar i Tallet ere henlagte til en Voldsmand.
| קול-פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו | 21 |
Rædsler lyde for hans Øren; midt i Freden kommer en Ødelægger over ham.
| לא-יאמין שוב מני-חשך וצפו (וצפוי) הוא אלי-חרב | 22 |
Han kan ikke tro paa, at han vil komme tilbage fra Mørket, og han er udset til at omkomme ved Sværdet.
| נדד הוא ללחם איה ידע כי-נכון בידו יום-חשך | 23 |
Han vanker hid og did efter Brødet og siger: Hvor er det? han ved, at Mørkheds Dag er bestemt, ja er ved hans Side.
| יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור | 24 |
Angest og Nød forfærde ham, det overvælder ham, som var det en Konge, der er rede til Striden;
| כי-נטה אל-אל ידו ואל-שדי יתגבר | 25 |
thi han har udrakt sin Haand imod Gud og har vældig sat sig op imod den Almægtige;
| ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו | 26 |
han løb med oprakt Hals imod ham under sine Skjoldes tætte Tag;
| כי-כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי-כסל | 27 |
thi han har lagt Fedt paa sit Ansigt og lagt sig ud over sin Lænd med Fedme,
| וישכון ערים נכחדות--בתים לא-ישבו למו אשר התעתדו לגלים | 28 |
og han boede i Stæder, som vare ødelagte, i Huse, som man ikke bor i, som ere bestemte til Grushobe.
| לא-יעשר ולא-יקום חילו ולא-יטה לארץ מנלם | 29 |
Han skal ikke blive rig, og hans Formue skal ikke bestaa; og hvad de have erhvervet, skal ikke udbredes i Landet.
| לא-יסור מני-חשך--ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו | 30 |
Han skal ikke komme bort fra Mørket, en Lue skal tørre hans Kvist; men han skal komme bort ved hans Munds Aande.
| אל-יאמן בשו נתעה כי-שוא תהיה תמורתו | 31 |
Han skal ikke forlade sig paa Forfængelighed, han skuffer sig; thi Forfængelighed skal vorde ham Betaling.
| בלא-יומו תמלא וכפתו לא רעננה | 32 |
Før hans Dag kommer, skal det opfyldes, og hans Gren skal ikke grønnes.
| יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו | 33 |
Som Vintræet skal han afryste sine sure Druer og som Olietræet kaste sit Blomster.
| כי-עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי-שחד | 34 |
Thi den vanhelliges Forsamling skal blive øde, og Ild fortærer Bestikkelsens Telte.
| הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה | 35 |
De undfange Uret og føde Udaad, og deres Inderste bereder Svig.
