ויען אליפז התימני ויאמר | 1 |
החכם יענה דעת-רוח וימלא קדים בטנו | 2 |
הוכח בדבר לא-יסכון ומלים לא-יועיל בם | 3 |
אף-אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני-אל | 4 |
כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים | 5 |
ירשיעך פיך ולא-אני ושפתיך יענו-בך | 6 |
הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת | 7 |
הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה | 8 |
מה-ידעת ולא נדע תבין ולא-עמנו הוא | 9 |
גם-שב גם-ישיש בנו-- כביר מאביך ימים | 10 |
המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך | 11 |
מה-יקחך לבך ומה-ירזמון עיניך | 12 |
כי-תשיב אל-אל רוחך והצאת מפיך מלין | 13 |
מה-אנוש כי-יזכה וכי-יצדק ילוד אשה | 14 |
הן בקדשו לא יאמין ושמים לא-זכו בעיניו | 15 |
אף כי-נתעב ונאלח איש-שתה כמים עולה | 16 |
אחוך שמע-לי וזה-חזיתי ואספרה | 17 |
אשר-חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם | 18 |
להם לבדם נתנה הארץ ולא-עבר זר בתוכם | 19 |
כל-ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ | 20 |
קול-פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו | 21 |
לא-יאמין שוב מני-חשך וצפו (וצפוי) הוא אלי-חרב | 22 |
נדד הוא ללחם איה ידע כי-נכון בידו יום-חשך | 23 |
יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור | 24 |
כי-נטה אל-אל ידו ואל-שדי יתגבר | 25 |
ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו | 26 |
כי-כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי-כסל | 27 |
וישכון ערים נכחדות--בתים לא-ישבו למו אשר התעתדו לגלים | 28 |
לא-יעשר ולא-יקום חילו ולא-יטה לארץ מנלם | 29 |
לא-יסור מני-חשך--ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו | 30 |
אל-יאמן בשו נתעה כי-שוא תהיה תמורתו | 31 |
בלא-יומו תמלא וכפתו לא רעננה | 32 |
יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו | 33 |
כי-עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי-שחד | 34 |
הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה | 35 |