איוב 14
| אדם ילוד אשה-- קצר ימים ושבע-רגז | 1 |
L'homme né de la femme est borné dans ses jours, et rassasié d'alarmes.
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד | 2 |
Comme la fleur il pousse, et il est tranché, il fuit comme l'ombre, et n'est point permanent.
| אף-על-זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך | 3 |
Et c'est sur lui que tu tiens tes yeux ouverts! et c'est moi que tu mènes en jugement avec toi!
| מי-יתן טהור מטמא-- לא אחד | 4 |
De la souillure fera-t-on naître un homme pur? Pas un.
| אם חרוצים ימיו--מספר-חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבר | 5 |
Si ses jours sont déterminés, si le nombre de ses mois par devers toi est marqué, si tu en fixas le terme qu'il ne franchira pas,
| שעה מעליו ויחדל-- עד-ירצה כשכיר יומו | 6 |
ne le suis plus de l'œil! pour qu'il ait du relâche, et puisse se réjouir, comme un mercenaire de sa journée!
| כי יש לעץ תקוה אם-יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל | 7 |
Pour l'arbre, en effet, il est un espoir: est-il coupé, il reverdit encore, et ne cesse pas de pousser des jets;
| אם-יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו | 8 |
si sa racine devient caduque en terre, et que dans la poussière sa tige se meure,
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו-נטע | 9 |
au parfum des eaux il se ranime, et, comme un plant, il pousse des rameaux.
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו | 10 |
Mais quand l'homme meurt, le voilà gisant! quand le mortel expire, où est-il?
| אזלו-מים מני-ים ונהר יחרב ויבש | 11 |
L'eau s'est écoulée du lac, et la rivière tarit et se dessèche;
| ואיש שכב ולא-יקום עד-בלתי שמים לא יקיצו ולא-יערו משנתם | 12 |
ainsi l'homme se couche, et il ne se relève pas; jusqu'à ce qu'il n'y ait plus de ciel, on ne se réveille pas, et l'on n'est point tiré de son sommeil.
| מי יתן בשאול תצפנני-- תסתירני עד-שוב אפך תשית לי חק ותזכרני (Sheol h7585) | 13 |
O! si dans les Enfers Tu me plongeais, me cachais, jusqu'à ce que passe ta colère, me fixant un terme pour me rendre ton souvenir! (Sheol h7585)
| אם-ימות גבר היחיה כל-ימי צבאי איחל-- עד-בוא חליפתי | 14 |
Une fois mort, l'homme revivrait-il?… Je patienterais durant tous mes jours de corvée, jusqu'à ce qu'on vînt me relever:
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף | 15 |
tu appellerais, et je te répondrais… Tu languirais après l'ouvrage de tes mains!
| כי-עתה צעדי תספור לא-תשמר על-חטאתי | 16 |
Mais maintenant tu comptes mes pas! N'es-tu pas aux aguets de mon péché?
| חתם בצרור פשעי ותטפל על-עוני | 17 |
L'acte de mon crime dans le sac est scellé, et tu imagines encore, pour ajouter à ma faute!
| ואולם הר-נופל יבול וצור יעתק ממקמו | 18 |
Mais enfin la montagne éboulée gît anéantie, et le rocher se mine détaché de sa place:
| אבנים שחקו מים-- תשטף-ספיחיה עפר-ארץ ותקות אנוש האבדת | 19 |
les pierres sont creusées par les eaux, dont les flots emportent la poudre de la terre. Ainsi tu as détruit l'espérance du mortel;
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו | 20 |
incessamment tu l'assailles, et il s'en va; tu altères son visage, et le pousses dehors:
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא-יבין למו | 21 |
ses fils sont honorés, et il n'en sait rien; ils sont dans la bassesse, et il l'ignore;
| אך-בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל | 22 |
sa chair ne ressent que sa propre douleur, et son âme pour lui seul s'attriste.
