איוב 14
| אדם ילוד אשה-- קצר ימים ושבע-רגז | 1 |
L’homme né de la femme vit peu de jours, et il est rassasié de misères.
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד | 2 |
Comme la fleur, il naît, et on le coupe; il fuit comme l’ombre, sans s’arrêter.
| אף-על-זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך | 3 |
Et c’est sur lui que tu as l’œil ouvert, lui que tu amènes en justice avec toi!
| מי-יתן טהור מטמא-- לא אחד | 4 |
Qui peut tirer le pur de l’impur? Personne.
| אם חרוצים ימיו--מספר-חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבר | 5 |
Si les jours de l’homme sont comptés, si tu as fixé le nombre de ses mois, si tu as posé un terme qu’il ne doit pas franchir,
| שעה מעליו ויחדל-- עד-ירצה כשכיר יומו | 6 |
détourne de lui tes yeux pour qu’il se repose, jusqu’à ce qu’il goûte, comme le mercenaire, la fin de sa journée.
| כי יש לעץ תקוה אם-יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל | 7 |
Un arbre a de l’espérance: coupé, il peut verdir encore, il ne cesse pas d’avoir des rejetons.
| אם-יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו | 8 |
Que sa racine ait vieilli dans la terre, que son tronc soit mort dans la poussière,
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו-נטע | 9 |
dès qu’il sent l’eau, il reverdit, il pousse des branches comme un jeune plant.
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו | 10 |
Mais l’homme meurt, et il reste étendu; quand il a expiré, où est-il?
| אזלו-מים מני-ים ונהר יחרב ויבש | 11 |
Les eaux du lac disparaissent, le fleuve tarit et se dessèche:
| ואיש שכב ולא-יקום עד-בלתי שמים לא יקיצו ולא-יערו משנתם | 12 |
ainsi l’homme se couche et ne se relève plus, il ne se réveillera pas tant que subsistera le ciel, on ne le fera pas sortir de son sommeil.
| מי יתן בשאול תצפנני-- תסתירני עד-שוב אפך תשית לי חק ותזכרני (Sheol h7585) | 13 |
Oh! Si tu voulais me cacher dans le séjour des morts, m’y tenir à couvert jusqu’à ce que ta colère ait passé, me fixer un terme où tu te souviendrais de moi! (Sheol h7585)
| אם-ימות גבר היחיה כל-ימי צבאי איחל-- עד-בוא חליפתי | 14 |
Si l’homme une fois mort pouvait revivre! Tout le temps de mon service j’attendrais qu’on vînt me relever.
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף | 15 |
Tu m’appellerais alors, et moi je te répondrais; tu languirais après l’ouvrage de tes mains.
| כי-עתה צעדי תספור לא-תשמר על-חטאתי | 16 |
Mais hélas! Maintenant, tu comptes mes pas, tu as l’œil ouvert sur mes péchés;
| חתם בצרור פשעי ותטפל על-עוני | 17 |
mes transgressions sont scellées dans une bourse, et tu mets un enduit sur mes iniquités.
| ואולם הר-נופל יבול וצור יעתק ממקמו | 18 |
La montagne s’écroule et s’efface; le rocher est transporté hors de sa place;
| אבנים שחקו מים-- תשטף-ספיחיה עפר-ארץ ותקות אנוש האבדת | 19 |
les eaux creusent la pierre, leurs flots débordés entraînent la poussière du sol: ainsi tu anéantis l’espérance de l’homme.
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו | 20 |
Tu l’abats sans retour, et il s’en va; tu flétris son visage, et tu le congédies.
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא-יבין למו | 21 |
Que ses enfants soient honorés, il n’en sait rien; qu’ils soient dans l’abaissement, il l’ignore.
| אך-בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל | 22 |
Sa chair ne sent que ses propres souffrances, son âme ne gémit que sur elle-même.
