איוב 14

1 אדם ילוד אשה-- קצר ימים ושבע-רגז

Man, born of woman! Of few days, and full of trouble!

2 כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד

As a flower he hath gone forth, and is cut off, And he fleeth as a shadow and standeth not.

3 אף-על-זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך

Also — on this Thou hast opened Thine eyes, And dost bring me into judgment with Thee.

4 מי-יתן טהור מטמא-- לא אחד

Who giveth a clean thing out of an unclean? not one.

5 אם חרוצים ימיו--מספר-חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבר

If determined are his days, The number of his months [are] with Thee, His limit Thou hast made, And he passeth not over;

6 שעה מעליו ויחדל-- עד-ירצה כשכיר יומו

Look away from off him that he may cease, Till he enjoy as an hireling his day.

7 כי יש לעץ תקוה אם-יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל

For there is of a tree hope, if it be cut down, That again it doth change, That its tender branch doth not cease.

8 אם-יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו

If its root becometh old in the earth, And its stem doth die in the dust,

9 מריח מים יפרח ועשה קציר כמו-נטע

From the fragrance of water it doth flourish, And hath made a crop as a plant.

10 וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו

And a man dieth, and becometh weak, And man expireth, and where [is] he?

11 אזלו-מים מני-ים ונהר יחרב ויבש

Waters have gone away from a sea, And a river becometh waste and dry.

12 ואיש שכב ולא-יקום עד-בלתי שמים לא יקיצו ולא-יערו משנתם

And man hath lain down, and riseth not, Till the wearing out of the heavens they awake not, Nor are roused from their sleep.

13 מי יתן בשאול תצפנני-- תסתירני עד-שוב אפך תשית לי חק ותזכרני (Sheol h7585)

O that in Sheol Thou wouldest conceal me, Hide me till the turning of Thine anger, Set for me a limit, and remember me. (Sheol h7585)

14 אם-ימות גבר היחיה כל-ימי צבאי איחל-- עד-בוא חליפתי

If a man dieth — doth he revive? All days of my warfare I wait, till my change come.

15 תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף

Thou dost call, and I — I answer Thee; To the work of Thy hands Thou hast desire.

16 כי-עתה צעדי תספור לא-תשמר על-חטאתי

But now, my steps Thou numberest, Thou dost not watch over my sin.

17 חתם בצרור פשעי ותטפל על-עוני

Sealed up in a bag [is] my transgression, And Thou sewest up mine iniquity.

18 ואולם הר-נופל יבול וצור יעתק ממקמו

And yet, a falling mountain wasteth away, And a rock is removed from its place.

19 אבנים שחקו מים-- תשטף-ספיחיה עפר-ארץ ותקות אנוש האבדת

Stones have waters worn away, Their outpourings wash away the dust of earth, And the hope of man Thou hast destroyed.

20 תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו

Thou prevailest [over] him for ever, and he goeth, He is changing his countenance, And Thou sendest him away.

21 יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא-יבין למו

Honoured are his sons, and he knoweth not; And they are little, and he attendeth not to them.

22 אך-בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל

Only — his flesh for him is pained, And his soul for him doth mourn.'