< איוב 14 >
אדם ילוד אשה-- קצר ימים ושבע-רגז | 1 |
Man that is born of a woman is of few days, and full of trouble.
כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד | 2 |
He cometh forth like a flower, and withereth; he fleeth also as a shadow, and continueth not.
אף-על-זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך | 3 |
And dost Thou open Thine eyes upon such a one, and bringest me into judgment with Thee?
מי-יתן טהור מטמא-- לא אחד | 4 |
Who can bring a clean thing out of an unclean? not one.
אם חרוצים ימיו--מספר-חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבר | 5 |
Seeing his days are determined, the number of his months is with Thee, and Thou hast appointed his bounds that he cannot pass;
שעה מעליו ויחדל-- עד-ירצה כשכיר יומו | 6 |
Look away from him, that he may rest, till he shall accomplish, as a hireling, his day.
כי יש לעץ תקוה אם-יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל | 7 |
For there is hope of a tree, if it be cut down, that it will sprout again, and that the tender branch thereof will not cease.
אם-יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו | 8 |
Though the root thereof wax old in the earth, and the stock thereof die in the ground;
מריח מים יפרח ועשה קציר כמו-נטע | 9 |
Yet through the scent of water it will bud, and put forth boughs like a plant.
וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו | 10 |
But man dieth, and lieth low; yea, man perisheth, and where is he?
אזלו-מים מני-ים ונהר יחרב ויבש | 11 |
As the waters fail from the sea, and the river is drained dry;
ואיש שכב ולא-יקום עד-בלתי שמים לא יקיצו ולא-יערו משנתם | 12 |
So man lieth down and riseth not; till the heavens be no more, they shall not awake, nor be roused out of their sleep.
מי יתן בשאול תצפנני-- תסתירני עד-שוב אפך תשית לי חק ותזכרני (Sheol ) | 13 |
Oh that Thou wouldest hide me in the nether-world, that Thou wouldest keep me secret, until Thy wrath be past, that Thou wouldest appoint me a set time, and remember me! — (Sheol )
אם-ימות גבר היחיה כל-ימי צבאי איחל-- עד-בוא חליפתי | 14 |
If a man die, may he live again? All the days of my service would I wait, till my relief should come —
תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף | 15 |
Thou wouldest call, and I would answer Thee; Thou wouldest have a desire to the work of Thy hands.
כי-עתה צעדי תספור לא-תשמר על-חטאתי | 16 |
But now Thou numberest my steps, Thou dost not even wait for my sin;
חתם בצרור פשעי ותטפל על-עוני | 17 |
My transgression is sealed up in a bag, and Thou heapest up mine iniquity.
ואולם הר-נופל יבול וצור יעתק ממקמו | 18 |
And surely the mountain falling crumbleth away, and the rock is removed out of its place;
אבנים שחקו מים-- תשטף-ספיחיה עפר-ארץ ותקות אנוש האבדת | 19 |
The waters wear the stones; the overflowings thereof wash away the dust of the earth; so Thou destroyest the hope of man.
תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו | 20 |
Thou prevailest for ever against him, and he passeth; Thou changest his countenance, and sendest him away.
יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא-יבין למו | 21 |
His sons come to honour, and he knoweth it not; and they are brought low, but he regardeth them not.
אך-בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל | 22 |
But his flesh grieveth for him, and his soul mourneth over him.