איוב 14
| אדם ילוד אשה-- קצר ימים ושבע-רגז | 1 |
Mennesket, født af en Kvinde, hans Liv er stakket, han mættes af Uro;
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד | 2 |
han spirer som Blomsten og visner, flyr som Skyggen, staar ikke fast.
| אף-על-זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך | 3 |
Og paa ham vil du rette dit Øje, ham vil du stævne for Retten!
| מי-יתן טהור מטמא-- לא אחד | 4 |
Ja, kunde der komme en ren af en uren! Nej, end ikke een!
| אם חרוצים ימיו--מספר-חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבר | 5 |
Naar hans Dages Tal er fastsat, hans Maaneder talt hos dig, og du har sat ham en uoverskridelig Grænse,
| שעה מעליו ויחדל-- עד-ירצה כשכיר יומו | 6 |
tag saa dit Øje fra ham, lad ham i Fred, at han kan nyde sin Dag som en Daglejer!
| כי יש לעץ תקוה אם-יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל | 7 |
Thi for et Træ er der Haab: Fældes det, skyder det atter, det fattes ej nye Skud;
| אם-יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו | 8 |
ældes end Roden i Jorden, dør end Stubben i Mulde:
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו-נטע | 9 |
lugter det Vand, faar det nye Skud, skyder Grene som nyplantet Træ;
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו | 10 |
men dør en Mand, er det ude med ham, udaander Mennesket, hvor er han da?
| אזלו-מים מני-ים ונהר יחרב ויבש | 11 |
Som Vand løber ud af Søen og Floden svinder og tørres,
| ואיש שכב ולא-יקום עד-בלתי שמים לא יקיצו ולא-יערו משנתם | 12 |
saa lægger Manden sig, rejser sig ikke, vaagner ikke, før Himlen forgaar, aldrig vækkes han af sin Søvn.
| מי יתן בשאול תצפנני-- תסתירני עד-שוב אפך תשית לי חק ותזכרני (Sheol h7585) | 13 |
Tag dog og gem mig i Dødens Rige, skjul mig, indtil din Vrede er ovre, sæt mig en Frist og kom mig i Hu! (Sheol h7585)
| אם-ימות גבר היחיה כל-ימי צבאי איחל-- עד-בוא חליפתי | 14 |
Om Manden dog døde for atter at leve! Da vented jeg rolig al Stridens Tid, indtil min Afløsning kom;
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף | 15 |
du skulde kalde — og jeg skulde svare — længes imod dine Hænders Værk!
| כי-עתה צעדי תספור לא-תשמר על-חטאתי | 16 |
Derimod tæller du nu mine Skridt, du tilgiver ikke min Synd,
| חתם בצרור פשעי ותטפל על-עוני | 17 |
forseglet ligger min Brøde i Posen, og over min Skyld har du lukket til.
| ואולם הר-נופל יבול וצור יעתק ממקמו | 18 |
Nej, ligesom Bjerget skrider og falder, som Klippen rokkes fra Grunden,
| אבנים שחקו מים-- תשטף-ספיחיה עפר-ארץ ותקות אנוש האבדת | 19 |
som Vandet udhuler Sten og Plaskregn bortskyller Jord, saa har du udslukt Menneskets Haab.
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו | 20 |
For evigt slaar du ham ned, han gaar bort, skamskænder hans Ansigt og lader ham fare.
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא-יבין למו | 21 |
Hans Sønner hædres, han ved det ikke, de synker i Ringhed, han mærker det ikke;
| אך-בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל | 22 |
ikkun hans eget Kød volder Smerte, ikkun hans egen Sjæl volder Sorg.
