איוב 13
| הן-כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה | 1 |
[Ecce omnia hæc vidit oculus meus, et audivit auris mea, et intellexi singula.
| כדעתכם ידעתי גם-אני לא-נפל אנכי מכם | 2 |
Secundum scientiam vestram et ego novi: nec inferior vestri sum.
| אולם--אני אל-שדי אדבר והוכח אל-אל אחפץ | 3 |
Sed tamen ad Omnipotentem loquar, et disputare cum Deo cupio:
| ואולם אתם טפלי-שקר רפאי אלל כלכם | 4 |
prius vos ostendens fabricatores mendacii, et cultores perversorum dogmatum.
| מי-יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה | 5 |
Atque utinam taceretis, ut putaremini esse sapientes.
| שמעו-נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו | 6 |
Audite ergo correptionem meam, et judicium labiorum meorum attendite.
| הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה | 7 |
Numquid Deus indiget vestro mendacio, ut pro illo loquamini dolos?
| הפניו תשאון אם-לאל תריבון | 8 |
numquid faciem ejus accipitis, et pro Deo judicare nitimini?
| הטוב כי-יחקר אתכם אם-כהתל באנוש תהתלו בו | 9 |
aut placebit ei quem celare nihil potest? aut decipietur, ut homo, vestris fraudulentiis?
| הוכח יוכיח אתכם-- אם-בסתר פנים תשאון | 10 |
Ipse vos arguet, quoniam in abscondito faciem ejus accipitis.
| הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם | 11 |
Statim ut se commoverit, turbabit vos, et terror ejus irruet super vos.
| זכרניכם משלי-אפר לגבי-חמר גביכם | 12 |
Memoria vestra comparabitur cineri, et redigentur in lutum cervices vestræ.
| החרישו ממני ואדברה-אני ויעבר עלי מה | 13 |
Tacete paulisper, ut loquar quodcumque mihi mens suggesserit.
| על-מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי | 14 |
Quare lacero carnes meas dentibus meis, et animam meam porto in manibus meis?
| הן יקטלני לא (לו) איחל אך-דרכי אל-פניו אוכיח | 15 |
Etiam si occiderit me, in ipso sperabo: verumtamen vias meas in conspectu ejus arguam.
| גם-הוא-לי לישועה כי-לא לפניו חנף יבוא | 16 |
Et ipse erit salvator meus: non enim veniet in conspectu ejus omnis hypocrita.
| שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם | 17 |
Audite sermonem meum, et ænigmata percipite auribus vestris.
| הנה-נא ערכתי משפט ידעתי כי-אני אצדק | 18 |
Si fuero judicatus, scio quod justus inveniar.
| מי-הוא יריב עמדי כי-עתה אחריש ואגוע | 19 |
Quis est qui judicetur mecum? veniat: quare tacens consumor?
| אך-שתים אל-תעש עמדי אז מפניך לא אסתר | 20 |
Duo tantum ne facias mihi, et tunc a facie tua non abscondar:
| כפך מעלי הרחק ואמתך אל-תבעתני | 21 |
manum tuam longe fac a me, et formido tua non me terreat.
| וקרא ואנכי אענה או-אדבר והשיבני | 22 |
Voca me, et ego respondebo tibi: aut certe loquar, et tu responde mihi.
| כמה לי עונות וחטאות-- פשעי וחטאתי הדיעני | 23 |
Quantas habeo iniquitates et peccata? scelera mea et delicta ostende mihi.
| למה-פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך | 24 |
Cur faciem tuam abscondis, et arbitraris me inimicum tuum?
| העלה נדף תערוץ ואת-קש יבש תרדף | 25 |
Contra folium, quod vento rapitur, ostendis potentiam tuam, et stipulam siccam persequeris:
| כי-תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי | 26 |
scribis enim contra me amaritudines, et consumere me vis peccatis adolescentiæ meæ.
| ותשם בסד רגלי-- ותשמור כל-ארחתי על-שרשי רגלי תתחקה | 27 |
Posuisti in nervo pedem meum, et observasti omnes semitas meas, et vestigia pedum meorum considerasti:
| והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש | 28 |
qui quasi putredo consumendus sum, et quasi vestimentum quod comeditur a tinea.]
