איוב 13

1 הן-כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה

Lo, all [this] hath my eye seen, my ear hath heard and noted it for itself;

2 כדעתכם ידעתי גם-אני לא-נפל אנכי מכם

As much as ye know, do I also know: I do not fall short compared with you.

3 אולם--אני אל-שדי אדבר והוכח אל-אל אחפץ

However, I would gladly speak to the Almighty; and to argue with God do I desire.

4 ואולם אתם טפלי-שקר רפאי אלל כלכם

But ye are inventors of falsehood, physicians of no value are all of you.

5 מי-יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה

Oh, who would grant that ye might keep a profound silences! and it would he accounted unto you as wisdom.

6 שמעו-נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו

Do hearken but to my reasoning, and listen to the pleadings of my lips.

7 הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה

Will ye speak wrong things for God? and will ye speak for him deceitfully?

8 הפניו תשאון אם-לאל תריבון

Will ye show him undue favor, when ye contend for God?

9 הטוב כי-יחקר אתכם אם-כהתל באנוש תהתלו בו

Will it be well if he should search you out? or as one overreacheth another mortal, do ye expect to overreach him?

10 הוכח יוכיח אתכם-- אם-בסתר פנים תשאון

He will surely reprove you, if in secret you show him undue favor.

11 הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם

Doth not his excellency terrify you? and his dread fall upon you?

12 זכרניכם משלי-אפר לגבי-חמר גביכם

The things you remember are mere proverbs of ashes, your high-places are high-places of clay.

13 החרישו ממני ואדברה-אני ויעבר עלי מה

Keep silence toward me, that I may indeed speak, and let pass over me what will.

14 על-מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי

Whatever it may cost, I will take my flesh in my teeth, and my life will I put in my hand.

15 הן יקטלני לא (לו) איחל אך-דרכי אל-פניו אוכיח

Lo, though he slay me, yet will I trust in him: only I will argue my own ways before him.

16 גם-הוא-לי לישועה כי-לא לפניו חנף יבוא

Even he will come to my assistance; for a hypocrite cannot come before him.

17 שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם

Listen well to my word, and to my demonstration with your ears.

18 הנה-נא ערכתי משפט ידעתי כי-אני אצדק

Behold now, I have arrayed my cause: I know that I shall be indeed justified.

19 מי-הוא יריב עמדי כי-עתה אחריש ואגוע

Who is he that will contend with me? for now, if I keep silence, I must perish.

20 אך-שתים אל-תעש עמדי אז מפניך לא אסתר

Only two things do not unto me: then will I not hide myself from thy presence.

21 כפך מעלי הרחק ואמתך אל-תבעתני

Remove thy hand far from me; and let not thy dread terrify me.

22 וקרא ואנכי אענה או-אדבר והשיבני

Then call thou, and I will answer; or let me speak, and do thou reply to me.

23 כמה לי עונות וחטאות-- פשעי וחטאתי הדיעני

How many are my iniquities and sins? my transgression and my sin let me know.

24 למה-פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך

Wherefore wilt thou hide thy face, and regard me as an enemy unto thee?

25 העלה נדף תערוץ ואת-קש יבש תרדף

Wilt thou terrify a leaf driven about [by the wind]? and wilt thou pursue dry stubble?

26 כי-תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי

That thou writest bitter decrees against me, and assignest unto me the iniquities of my youth;

27 ותשם בסד רגלי-- ותשמור כל-ארחתי על-שרשי רגלי תתחקה

And [that] thou puttest my feet in the stocks, and watchest narrowly all my paths; [and] settest for thyself a mark upon the soles of my feet?

28 והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש

And yet the body decayeth like a rotten thing, as a garment that the moth hath eaten.