< איוב 13 >
הן-כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה | 1 |
Lo, mine eye hath seen all this, mine ear hath heard and understood it.
כדעתכם ידעתי גם-אני לא-נפל אנכי מכם | 2 |
What ye know, the same do I know also: I am not inferior unto you.
אולם--אני אל-שדי אדבר והוכח אל-אל אחפץ | 3 |
Surely I would speak to the Almighty, and I desire to reason with El.
ואולם אתם טפלי-שקר רפאי אלל כלכם | 4 |
But ye are forgers of lies, ye are all physicians of no value.
מי-יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה | 5 |
O that ye would altogether hold your peace! and it should be your wisdom.
שמעו-נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו | 6 |
Hear now my reasoning, and hearken to the pleadings of my lips.
הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה | 7 |
Will ye speak wickedly for El? and talk deceitfully for him?
הפניו תשאון אם-לאל תריבון | 8 |
Will ye accept his person? will ye contend for El?
הטוב כי-יחקר אתכם אם-כהתל באנוש תהתלו בו | 9 |
Is it good that he should search you out? or as one man mocketh another, do ye so mock him?
הוכח יוכיח אתכם-- אם-בסתר פנים תשאון | 10 |
He will surely reprove you, if ye do secretly accept persons.
הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם | 11 |
Shall not his excellency make you afraid? and his dread fall upon you?
זכרניכם משלי-אפר לגבי-חמר גביכם | 12 |
Your remembrances are like unto ashes, your bodies to bodies of clay.
החרישו ממני ואדברה-אני ויעבר עלי מה | 13 |
Hold your peace, let me alone, that I may speak, and let come on me what will.
על-מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי | 14 |
Wherefore do I take my flesh in my teeth, and put my life in mine hand?
הן יקטלני לא (לו) איחל אך-דרכי אל-פניו אוכיח | 15 |
Though he slay me, yet will I trust in him: but I will maintain mine own ways before him.
גם-הוא-לי לישועה כי-לא לפניו חנף יבוא | 16 |
He also shall be my salvation: for an hypocrite shall not come before him.
שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם | 17 |
Hear diligently my speech, and my declaration with your ears.
הנה-נא ערכתי משפט ידעתי כי-אני אצדק | 18 |
Behold now, I have ordered my cause; I know that I shall be justified.
מי-הוא יריב עמדי כי-עתה אחריש ואגוע | 19 |
Who is he that will plead with me? for now, if I hold my tongue, I shall give up the ghost.
אך-שתים אל-תעש עמדי אז מפניך לא אסתר | 20 |
Only do not two things unto me: then will I not hide myself from thee.
כפך מעלי הרחק ואמתך אל-תבעתני | 21 |
Withdraw thine hand far from me: and let not thy dread make me afraid.
וקרא ואנכי אענה או-אדבר והשיבני | 22 |
Then call thou, and I will answer: or let me speak, and answer thou me.
כמה לי עונות וחטאות-- פשעי וחטאתי הדיעני | 23 |
How many are mine iniquities and sins? make me to know my transgression and my sin.
למה-פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך | 24 |
Wherefore hidest thou thy face, and holdest me for thine enemy?
העלה נדף תערוץ ואת-קש יבש תרדף | 25 |
Wilt thou break a leaf driven to and fro? and wilt thou pursue the dry stubble?
כי-תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי | 26 |
For thou writest bitter things against me, and makest me to possess the iniquities of my youth.
ותשם בסד רגלי-- ותשמור כל-ארחתי על-שרשי רגלי תתחקה | 27 |
Thou puttest my feet also in the stocks, and lookest narrowly unto all my paths; thou settest a print upon the heels of my feet.
והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש | 28 |
And he, as a rotten thing, consumeth, as a garment that is moth eaten.