איוב 13
| הן-כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה | 1 |
Lo, mine eye hath seen all this, mine ear hath heard and understood it.
| כדעתכם ידעתי גם-אני לא-נפל אנכי מכם | 2 |
What ye know, do I know also; I am not inferior unto you.
| אולם--אני אל-שדי אדבר והוכח אל-אל אחפץ | 3 |
Notwithstanding I would speak to the Almighty, and I desire to reason with God.
| ואולם אתם טפלי-שקר רפאי אלל כלכם | 4 |
But ye are plasterers of lies, ye are all physicians of no value.
| מי-יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה | 5 |
Oh that ye would altogether hold your peace! and it would be your wisdom.
| שמעו-נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו | 6 |
Hear now my reasoning, and hearken to the pleadings of my lips.
| הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה | 7 |
Will ye speak unrighteously for God, and talk deceitfully for Him?
| הפניו תשאון אם-לאל תריבון | 8 |
Will ye show Him favour? Will ye contend for God?
| הטוב כי-יחקר אתכם אם-כהתל באנוש תהתלו בו | 9 |
Would it be good that He should search you out? Or as one mocketh a man, will ye mock Him?
| הוכח יוכיח אתכם-- אם-בסתר פנים תשאון | 10 |
He will surely reprove you, if ye do secretly show favour.
| הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם | 11 |
Shall not His majesty terrify you, and His dread fall upon you?
| זכרניכם משלי-אפר לגבי-חמר גביכם | 12 |
Your memorials shall be like unto ashes, your eminences to eminences of clay.
| החרישו ממני ואדברה-אני ויעבר עלי מה | 13 |
Hold your peace, let me alone, that I may speak, and let come on me what will.
| על-מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי | 14 |
Wherefore? I will take my flesh in my teeth, and put my life in my hand.
| הן יקטלני לא (לו) איחל אך-דרכי אל-פניו אוכיח | 15 |
Though He slay me, yet will I trust in Him; but I will argue my ways before Him.
| גם-הוא-לי לישועה כי-לא לפניו חנף יבוא | 16 |
This also shall be my salvation, that a hypocrite cannot come before Him.
| שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם | 17 |
Hear diligently my speech, and let my declaration be in your ears.
| הנה-נא ערכתי משפט ידעתי כי-אני אצדק | 18 |
Behold now, I have ordered my cause; I know that I shall be justified.
| מי-הוא יריב עמדי כי-עתה אחריש ואגוע | 19 |
Who is he that will contend with me? For then would I hold my peace and die.
| אך-שתים אל-תעש עמדי אז מפניך לא אסתר | 20 |
Only do not two things unto me, then will I not hide myself from Thee:
| כפך מעלי הרחק ואמתך אל-תבעתני | 21 |
Withdraw Thy hand far from me; and let not Thy terror make me afraid.
| וקרא ואנכי אענה או-אדבר והשיבני | 22 |
Then call Thou, and I will answer; or let me speak, and answer Thou me.
| כמה לי עונות וחטאות-- פשעי וחטאתי הדיעני | 23 |
How many are mine iniquities and sins? Make me to know my transgression and my sin.
| למה-פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך | 24 |
Wherefore hidest Thou Thy face, and holdest me for Thine enemy?
| העלה נדף תערוץ ואת-קש יבש תרדף | 25 |
Wilt Thou harass a driven leaf? And wilt Thou pursue the dry stubble?
| כי-תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי | 26 |
That Thou shouldest write bitter things against me, and make me to inherit the iniquities of my youth.
| ותשם בסד רגלי-- ותשמור כל-ארחתי על-שרשי רגלי תתחקה | 27 |
Thou puttest my feet also in the stocks, and lookest narrowly unto all my paths; Thou drawest Thee a line about the soles of my feet;
| והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש | 28 |
Though I am like a wine-skin that consumeth, like a garment that is moth-eaten.
