איוב 13

1 הן-כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה

Loe, mine eye hath seene all this: mine eare hath heard, and vnderstande it.

2 כדעתכם ידעתי גם-אני לא-נפל אנכי מכם

I knowe also as much as you knowe: I am not inferiour vnto you.

3 אולם--אני אל-שדי אדבר והוכח אל-אל אחפץ

But I will speake to the Almightie, and I desire to dispute with God.

4 ואולם אתם טפלי-שקר רפאי אלל כלכם

For in deede ye forge lyes, and all you are physitions of no value.

5 מי-יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה

Oh, that you woulde holde your tongue, that it might be imputed to you for wisedome!

6 שמעו-נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו

Nowe heare my disputation, and giue eare to the arguments of my lips.

7 הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה

Will ye speake wickedly for Gods defence, and talke deceitfully for his cause?

8 הפניו תשאון אם-לאל תריבון

Will ye accept his person? or will ye contende for God?

9 הטוב כי-יחקר אתכם אם-כהתל באנוש תהתלו בו

Is it well that he shoulde seeke of you? will you make a lye for him, as one lyeth for a man?

10 הוכח יוכיח אתכם-- אם-בסתר פנים תשאון

He will surely reprooue you, if ye doe secretly accept any person.

11 הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם

Shall not his excellencie make you afraid? and his feare fall vpon you?

12 זכרניכם משלי-אפר לגבי-חמר גביכם

Your memories may be compared vnto ashes, and your bodyes to bodyes of clay.

13 החרישו ממני ואדברה-אני ויעבר עלי מה

Holde your tongues in my presence, that I may speake, and let come vpon what will.

14 על-מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי

Wherefore doe I take my flesh in my teeth, and put my soule in mine hande?

15 הן יקטלני לא (לו) איחל אך-דרכי אל-פניו אוכיח

Loe, though he slay me, yet will I trust in him, and I will reprooue my wayes in his sight.

16 גם-הוא-לי לישועה כי-לא לפניו חנף יבוא

He shalbe my saluation also: for the hypocrite shall not come before him.

17 שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם

Heare diligently my wordes, and marke my talke.

18 הנה-נא ערכתי משפט ידעתי כי-אני אצדק

Beholde nowe: if I prepare me to iudgement, I knowe that I shalbe iustified.

19 מי-הוא יריב עמדי כי-עתה אחריש ואגוע

Who is he, that will pleade with me? for if I nowe holde my tongue, I dye.

20 אך-שתים אל-תעש עמדי אז מפניך לא אסתר

But doe not these two things vnto me: then will I not hide my selfe from thee.

21 כפך מעלי הרחק ואמתך אל-תבעתני

Withdrawe thine hande from me, and let not thy feare make me afraide.

22 וקרא ואנכי אענה או-אדבר והשיבני

Then call thou, and I will answere: or let me speake, and answere thou me.

23 כמה לי עונות וחטאות-- פשעי וחטאתי הדיעני

Howe many are mine iniquities and sinnes? shewe me my rebellion, and my sinne.

24 למה-פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך

Wherefore hidest thou thy face, and takest me for thine enemie?

25 העלה נדף תערוץ ואת-קש יבש תרדף

Wilt thou breake a leafe driuen to and from? and wilt thou pursue the drie stubble?

26 כי-תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי

For thou writest bitter things against me, and makest me to possesse the iniquities of my youth.

27 ותשם בסד רגלי-- ותשמור כל-ארחתי על-שרשי רגלי תתחקה

Thou puttest my feete also in the stocks, and lookest narrowly vnto all my pathes, and makest the print thereof in ye heeles of my feet.

28 והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש

Such one consumeth like a rotten thing, and as a garment that is motheaten.