איוב 13
| הן-כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה | 1 |
Lo, my eye has seen all this. My ear has heard and understood it.
| כדעתכם ידעתי גם-אני לא-נפל אנכי מכם | 2 |
What ye know, I also know; I am not inferior to you.
| אולם--אני אל-שדי אדבר והוכח אל-אל אחפץ | 3 |
Surely I would speak to the Almighty, and I desire to reason with God.
| ואולם אתם טפלי-שקר רפאי אלל כלכם | 4 |
But ye are forgers of lies. Ye are all physicians of no value.
| מי-יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה | 5 |
O that ye would altogether be silent! And it would be your wisdom.
| שמעו-נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו | 6 |
Hear now my reasoning, and hearken to the pleadings of my lips.
| הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה | 7 |
Will ye speak unrighteously for God, and talk deceitfully for him?
| הפניו תשאון אם-לאל תריבון | 8 |
Will ye show partiality to him? Will ye contend for God?
| הטוב כי-יחקר אתכם אם-כהתל באנוש תהתלו בו | 9 |
Is it good that he should search you out? Or as deceiving a man, will ye deceive him?
| הוכח יוכיח אתכם-- אם-בסתר פנים תשאון | 10 |
He will surely reprove you if ye secretly show partiality.
| הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם | 11 |
Shall not his majesty make you afraid, and his dread fall upon you?
| זכרניכם משלי-אפר לגבי-חמר גביכם | 12 |
Your memorable sayings are proverbs of ashes. Your defenses are defenses of clay.
| החרישו ממני ואדברה-אני ויעבר עלי מה | 13 |
Be quiet. Let me alone that I may speak, and let come on me what will.
| על-מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי | 14 |
Why should I take my flesh in my teeth, and put my life in my hand?
| הן יקטלני לא (לו) איחל אך-דרכי אל-פניו אוכיח | 15 |
Behold, he will kill me; I have no hope. Nevertheless I will maintain my ways before him.
| גם-הוא-לי לישועה כי-לא לפניו חנף יבוא | 16 |
This also shall be my salvation, that a profane man shall not come before him.
| שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם | 17 |
Hear diligently my speech, and let my declaration be in your ears.
| הנה-נא ערכתי משפט ידעתי כי-אני אצדק | 18 |
Behold now, I have set my case in order. I know that I am righteous.
| מי-הוא יריב עמדי כי-עתה אחריש ואגוע | 19 |
Who is he who will contend with me? For then I would keep silent and give up the spirit.
| אך-שתים אל-תעש עמדי אז מפניך לא אסתר | 20 |
Only do not do two things to me, then I will not hide myself from thy face:
| כפך מעלי הרחק ואמתך אל-תבעתני | 21 |
Withdraw thy hand far from me, and do not let thy dread make me afraid.
| וקרא ואנכי אענה או-אדבר והשיבני | 22 |
Then call thou, and I will answer, or let me speak, and answer thou me.
| כמה לי עונות וחטאות-- פשעי וחטאתי הדיעני | 23 |
How many are my iniquities and sins? Make me to know my transgression and my sin.
| למה-פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך | 24 |
Why do thou hide thy face, and reckon me for thine enemy?
| העלה נדף תערוץ ואת-קש יבש תרדף | 25 |
Will thou harass a driven leaf? And will thou pursue the dry stubble?
| כי-תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי | 26 |
For thou write bitter things against me, and make me to inherit the iniquities of my youth.
| ותשם בסד רגלי-- ותשמור כל-ארחתי על-שרשי רגלי תתחקה | 27 |
Thou also put my feet in the stocks, and mark all my paths. Thou set a bound to the soles of my feet.
| והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש | 28 |
Though I am like a rotten thing that decays, like a garment that is moth-eaten.
