< איוב 13 >
הן-כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה | 1 |
Se, mit Øje har skuet alt dette, mit Øre har hørt og mærket sig det;
כדעתכם ידעתי גם-אני לא-נפל אנכי מכם | 2 |
hvad I ved, ved også jeg, jeg falder ikke igennem for jer.
אולם--אני אל-שדי אדבר והוכח אל-אל אחפץ | 3 |
Men til den Almægtige vil jeg tale, med Gud er jeg sindet at gå i Rette,
ואולם אתם טפלי-שקר רפאי אלל כלכם | 4 |
mens I smører på med Løgn; usle Læger er I til Hobe.
מי-יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה | 5 |
Om I dog vilde tie stille, så kunde I regnes for vise!
שמעו-נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו | 6 |
Hør dog mit Klagemål, mærk mine Læbers Anklage!
הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה | 7 |
Forsvarer I Gud med Uret, forsvarer I ham med Svig?
הפניו תשאון אם-לאל תריבון | 8 |
Vil I tage Parti for ham, vil I træde i Skranken for Gud?
הטוב כי-יחקר אתכם אם-כהתל באנוש תהתלו בו | 9 |
Går det godt, når han ransager eder, kan I narre ham, som man narrer et Menneske?
הוכח יוכיח אתכם-- אם-בסתר פנים תשאון | 10 |
Revse jer vil han alvorligt, om I lader som intet og dog er partiske.
הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם | 11 |
Vil ikke hans Højhed skræmme jer og hans Rædsel falde på eder?
זכרניכם משלי-אפר לגבי-חמר גביכם | 12 |
Eders Tankesprog bliver til Askesprog, som Skjolde af Ler eders Skjolde.
החרישו ממני ואדברה-אני ויעבר עלי מה | 13 |
Ti stille, at jeg kan tale, så overgå mig, hvad der vil!
על-מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי | 14 |
Jeg vil bære mit Kød i Tænderne og tage mit Liv i min Hånd;
הן יקטלני לא (לו) איחל אך-דרכי אל-פניו אוכיח | 15 |
se, han slår mig ihjel, jeg har intet Håb, dog lægger jeg for ham min Færd.
גם-הוא-לי לישועה כי-לא לפניו חנף יבוא | 16 |
Det er i sig selv en Sejr for mig, thi en vanhellig vover sig ikke til ham!
שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם | 17 |
Hør nu ret på mit Ord, lad mig tale for eders Ører!
הנה-נא ערכתי משפט ידעתי כי-אני אצדק | 18 |
Se, til Rettergang er jeg rede, jeg ved, at Retten er min!
מי-הוא יריב עמדי כי-עתה אחריש ואגוע | 19 |
Hvem kan vel trætte med mig? Da skulde jeg tie og opgive Ånden!
אך-שתים אל-תעש עמדי אז מפניך לא אסתר | 20 |
Kun for to Ting skåne du mig, så kryber jeg ikke i Skjul for dig:
כפך מעלי הרחק ואמתך אל-תבעתני | 21 |
Din Hånd må du tage fra mig, din Rædsel skræmme mig ikke!
וקרא ואנכי אענה או-אדבר והשיבני | 22 |
Så stævn mig, og jeg skal svare, eller jeg vil tale, og du skal svare!
כמה לי עונות וחטאות-- פשעי וחטאתי הדיעני | 23 |
Hvor stor er min Skyld og Synd? Lad mig vide min Brøde og Synd!
למה-פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך | 24 |
Hvi skjuler du dog dit Åsyn og regner mig for din Fjende?
העלה נדף תערוץ ואת-קש יבש תרדף | 25 |
Vil du skræmme et henvejret Blad, forfølge et vissent Strå,
כי-תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי | 26 |
at du skriver mig så bitter en Dom og lader mig arve min Ungdoms Skyld,
ותשם בסד רגלי-- ותשמור כל-ארחתי על-שרשי רגלי תתחקה | 27 |
lægger mine Fødder i Blokken, vogter på alle mine Veje. indkredser mine Fødders Trin!
והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש | 28 |
Og så er han dog som smuldrende Trøske, som Klæder, der ædes op af Møl,