איוב 13
| הן-כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה | 1 |
Se, det har mit Øje set alt sammen; mit Øre har hørt og forstaaet sig derpaa.
| כדעתכם ידעתי גם-אני לא-נפל אנכי מכם | 2 |
Hvad I vide, det ved jeg, ogsaa jeg, jeg falder ikke igennem for eder.
| אולם--אני אל-שדי אדבר והוכח אל-אל אחפץ | 3 |
Dog vilde jeg gerne tale til den Almægtige, og jeg havde Lyst til at gaa i Rette med Gud.
| ואולם אתם טפלי-שקר רפאי אלל כלכם | 4 |
Men I sammensy Løgn: I ere alle sammen unyttige Læger.
| מי-יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה | 5 |
Gid I vilde tie, saa skulde det regnes eder til Visdom!
| שמעו-נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו | 6 |
Kære, hører min Bevisning og mærker paa det, som jeg strider for med mine Læber.
| הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה | 7 |
Ville I forsvare Gud med Uret og forsvare ham med Svig?
| הפניו תשאון אם-לאל תריבון | 8 |
Ville I anse hans Person eller føre Sag for Gud?
| הטוב כי-יחקר אתכם אם-כהתל באנוש תהתלו בו | 9 |
Vil det gaa godt, naar han undersøger eder? ville I bedrage ham, ligesom man bedrager et Menneske?
| הוכח יוכיח אתכם-- אם-בסתר פנים תשאון | 10 |
Han skal visselig straffe eder, om I anse Personer i Løndom.
| הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם | 11 |
Skulde ikke hans Højhed forfærde eder og Rædsel for ham falde over eder?
| זכרניכם משלי-אפר לגבי-חמר גביכם | 12 |
Eders Tankesprog ere at ligne ved Aske, eders Borge ere Lerborge.
| החרישו ממני ואדברה-אני ויעבר עלי מה | 13 |
Tier for mig, at jeg kan tale, og lad saa overgaa mig, hvad der vil!
| על-מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי | 14 |
Hvorfor skulde jeg føre mit Kød bort i mine Tænder? jeg vil derimod sætte mit Liv i min Haand.
| הן יקטלני לא (לו) איחל אך-דרכי אל-פניו אוכיח | 15 |
Se, han slaar mig ihjel, jeg har intet Haab; kunde jeg blot retfærdiggøre mine Veje for hans Ansigt!
| גם-הוא-לי לישועה כי-לא לפניו חנף יבוא | 16 |
Ogsaa dette skulde være mig en Frelse; thi der skal ingen vanhellig komme for hans Ansigt!
| שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם | 17 |
Hører flittig min Tale og det, jeg kundgør for eders Øren.
| הנה-נא ערכתי משפט ידעתי כי-אני אצדק | 18 |
Se, kære, jeg har indledet Sagen, jeg ved, at jeg skal kendes retfærdig.
| מי-הוא יריב עמדי כי-עתה אחריש ואגוע | 19 |
Hvo er den, som kan trætte med mig? thi da maatte jeg tie og opgive Aanden.
| אך-שתים אל-תעש עמדי אז מפניך לא אסתר | 20 |
Dog, gør ikke to Ting imod mig, da vil jeg ikke skjule mig for dit Ansigt:
| כפך מעלי הרחק ואמתך אל-תבעתני | 21 |
Lad din Haand være langt fra mig og Rædsel for dig ikke forfærde mig!
| וקרא ואנכי אענה או-אדבר והשיבני | 22 |
Kald saa, og jeg vil svare, eller jeg vil tale, og giv saa du mig Svar igen!
| כמה לי עונות וחטאות-- פשעי וחטאתי הדיעני | 23 |
Hvor mange ere mine Misgerninger og Synder? lad mig vide min Overtrædelse og min Synd!
| למה-פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך | 24 |
Hvorfor skjuler du dit Ansigt og holder mig for din Fjende?
| העלה נדף תערוץ ואת-קש יבש תרדף | 25 |
Vil du jage det henvejrede Blad op og forfølge det tørre Straa?
| כי-תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי | 26 |
Thi du skriver Bitterheder op imod mig og lader mig faa min Ungdoms Synder til Arv.
| ותשם בסד רגלי-- ותשמור כל-ארחתי על-שרשי רגלי תתחקה | 27 |
Og du lægger mine Fødder i Stokken og tager Vare paa alle mine Stier; du afstikker Grænser for mine Fødders Saaler,
| והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש | 28 |
skønt jeg er en Mand, der bliver gammel som Trøske, som et Klæde, der ædes op af Møl.
