איוב 11
| ויען צפר הנעמתי ויאמר | 1 |
Da fiel Sophar von Naama ein und sprach:
| הרב דברים לא יענה ואם-איש שפתים יצדק | 2 |
"Soll dem Wortreichen keine Antwort werden? Soll wohl der Zungenheld obsiegen?
| בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם | 3 |
Dummköpfe bringt zum Schweigen dein Geschwätz; da magst du Unsinn reden; da widerlegt dich keiner.
| ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך | 4 |
Du sprachst: 'Es ist doch lauter meine Rede. In Deinen Augen bin ich rein!'
| ואולם--מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך | 5 |
Wie aber, wenn Gott reden wollte, den Mund auftäte gegen dich
| ויגד-לך תעלמות חכמה-- כי-כפלים לתושיה ודע-- כי-ישה לך אלוה מעונך | 6 |
und dir in Weisheit zeigte, daß die geheimen Schändlichkeiten doppelt soviel ausmachen? So wisse: Von deinen Sünden sieht dir Gott noch manche nach.
| החקר אלוה תמצא אם עד-תכלית שדי תמצא | 7 |
Ergründest du die Tiefen Gottes, und kennst du das vollkommene Bild des Allerhöchsten?
| גבהי שמים מה-תפעל עמקה משאול מה-תדע (Sheol h7585) | 8 |
Was kannst du Höheres planen als den Himmel? Was kennst du Tieferes als die Hölle, (Sheol h7585)
| ארכה מארץ מדה ורחבה מני-ים | 9 |
und Breiteres als der Erde Breite und Weiteres als das weite Meer?
| אם-יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו | 10 |
Wenn er verhaftet und versiegelt und hält Gericht, wer wehrt ihm da?
| כי-הוא ידע מתי-שוא וירא-און ולא יתבונן | 11 |
Er kennt die Menschen, die so gern sich selber täuschen; er sieht die Bosheit; doch er übersieht sie nicht.
| ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד | 12 |
Und des Verstandes wird der Mann bei Hof beraubt, und der Gemeine wird durch schimpflichen Verkauf gepeinigt.
| אם-אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפיך | 13 |
Wenn aber du dein Herz in Ordnung bringst, und hebst zu ihm die Hände flehend,
| אם-און בידך הרחיקהו ואל-תשכן באהליך עולה | 14 |
entfernst den Frevel, der an deinen Händen klebt, vergönnst der Sünde keinen Raum bei dir,
| כי-אז תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא | 15 |
dann kannst du makellos dein Antlitz heben, dann stehst du felsenfest und unverzagt.
| כי-אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר | 16 |
Alsdann vergissest du das Leid, du denkst daran wie an vergangene Zeiten,
| ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה | 17 |
und heller als der Mittag strahlt das Leben, und Dunkelheit ist wie der helle Morgen.
| ובטחת כי-יש תקוה וחפרת לבטח תשכב | 18 |
voll Hoffnung schaut dein Blick hinaus; du schaust umher und legst dich sorglos nieder.
| ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים | 19 |
Du lagerst dich, und niemand schreckt, und viele mühen sich um deine Gunst.
| ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח-נפש | 20 |
Jedoch der Frevler Augen schmachten hin; fort schwindet ihnen Zuflucht, und ihre Hoffnung ist Verhauchen."
