איוב 11
| ויען צפר הנעמתי ויאמר | 1 |
And Zophar the Naamathite answereth and saith: —
| הרב דברים לא יענה ואם-איש שפתים יצדק | 2 |
Is a multitude of words not answered? And is a man of lips justified?
| בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם | 3 |
Thy devices make men keep silent, Thou scornest, and none is causing blushing!
| ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך | 4 |
And thou sayest, 'Pure [is] my discourse, And clean I have been in Thine eyes.'
| ואולם--מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך | 5 |
And yet, O that God had spoken! And doth open His lips with thee.
| ויגד-לך תעלמות חכמה-- כי-כפלים לתושיה ודע-- כי-ישה לך אלוה מעונך | 6 |
And declare to thee secrets of wisdom, For counsel hath foldings. And know thou that God forgetteth for thee, [Some] of thine iniquity.
| החקר אלוה תמצא אם עד-תכלית שדי תמצא | 7 |
By searching dost thou find out God? Unto perfection find out the Mighty One?
| גבהי שמים מה-תפעל עמקה משאול מה-תדע (Sheol h7585) | 8 |
Heights of the heavens! — what dost thou? Deeper than Sheol! — what knowest thou? (Sheol h7585)
| ארכה מארץ מדה ורחבה מני-ים | 9 |
Longer than earth [is] its measure, And broader than the sea.
| אם-יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו | 10 |
If He pass on, and shut up, and assemble, Who then dost reverse it?
| כי-הוא ידע מתי-שוא וירא-און ולא יתבונן | 11 |
For he hath known men of vanity, And He seeth iniquity, And one doth not consider [it]!
| ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד | 12 |
And empty man is bold, And the colt of a wild ass man is born.
| אם-אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפיך | 13 |
If thou — thou hast prepared thy heart, And hast spread out unto Him thy hands,
| אם-און בידך הרחיקהו ואל-תשכן באהליך עולה | 14 |
If iniquity [is] in thy hand, put it far off, And let not perverseness dwell in thy tents.
| כי-אז תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא | 15 |
For then thou liftest up thy face from blemish, And thou hast been firm, and fearest not.
| כי-אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר | 16 |
For thou dost forget misery, As waters passed away thou rememberest.
| ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה | 17 |
And above the noon doth age rise, Thou fliest — as the morning thou art.
| ובטחת כי-יש תקוה וחפרת לבטח תשכב | 18 |
And thou hast trusted because their is hope, And searched — in confidence thou liest down,
| ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים | 19 |
And thou hast rested, And none is causing trembling, And many have entreated thy face;
| ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח-נפש | 20 |
And the eyes of the wicked are consumed, And refuge hath perished from them, And their hope [is] a breathing out of soul!
