איוב 11
| ויען צפר הנעמתי ויאמר | 1 |
Then responded Zophar the Naamathite, and said: —
| הרב דברים לא יענה ואם-איש שפתים יצדק | 2 |
Should, the multitude of words, not be answered? Or should, a man full of talk, be justified?
| בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם | 3 |
Shall, thy pratings, cause men to hold their peace? When thou hast mocked, shall there be none to put thee to shame?
| ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך | 4 |
Since thou hast said, Right is my doctrine, and pure am I in his eyes.
| ואולם--מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך | 5 |
But, in very deed, oh that GOD would speak, that he would open his lips with thee:
| ויגד-לך תעלמות חכמה-- כי-כפלים לתושיה ודע-- כי-ישה לך אלוה מעונך | 6 |
That he would declare to thee the secrets of wisdom, for they are double to that which actually is, —Know then that GOD could bring into forgetfulness for thee, a portion of thine iniquity.
| החקר אלוה תמצא אם עד-תכלית שדי תמצא | 7 |
The hidden depth of GOD canst thou discover? Or, unto the furthest limit of the Almighty, canst thou attain?
| גבהי שמים מה-תפעל עמקה משאול מה-תדע (Sheol h7585) | 8 |
The heights of the heavens, what canst thou do? Depths deeper than hades, what canst thou know? (Sheol h7585)
| ארכה מארץ מדה ורחבה מני-ים | 9 |
Longer than the earth, is the measure thereof, and broader than the sea.
| אם-יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו | 10 |
If he sweep on, or shut up, or call together, Who then shall hinder him?
| כי-הוא ידע מתי-שוא וירא-און ולא יתבונן | 11 |
For, he, knoweth men of falsity, and seeth iniquity, and him that doth not diligently consider.
| ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד | 12 |
But, an empty person, will get sense, when, a wild ass’s colt, is born a man!
| אם-אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפיך | 13 |
If, thou, hast prepared thy heart, and wilt spread forth, unto him, thy hands—
| אם-און בידך הרחיקהו ואל-תשכן באהליך עולה | 14 |
If, iniquity, be in thy hand, Put it far away, and let there not dwell in thy tents perversity,
| כי-אז תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא | 15 |
Surely, then, shalt thou lift up thy face free from blemish, and shalt be established, and not fear.
| כי-אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר | 16 |
For, now, shalt thou forget, sorrow, Like waters passed away, shalt thou remember it.
| ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה | 17 |
Above high noon, shall rise life’s continuance, Darkness, like a morning, shall appear,
| ובטחת כי-יש תקוה וחפרת לבטח תשכב | 18 |
And thou shalt he confident, that there is hope, and, when thou hast searched, securely shalt thou lie down;
| ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים | 19 |
And shalt rest, with none to put thee in terror, —and many shall entreat thy favour.
| ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח-נפש | 20 |
But, the eyes of the lawless, shall fail, —and, place of refuge, shall have vanished from them, and, their hope, be a breathing out of life.
