איוב 11
| ויען צפר הנעמתי ויאמר | 1 |
Then answered Zophar the Naamathite, and said,
| הרב דברים לא יענה ואם-איש שפתים יצדק | 2 |
Should not the multitude of words be answered? and should a man full of talk be justified?
| בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם | 3 |
Should thy lies make men hold their peace? and when thou mockest, shall no man make thee ashamed?
| ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך | 4 |
For thou hast said, My doctrine [is] pure, and I am clean in thine eyes.
| ואולם--מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך | 5 |
But oh that God would speak, and open his lips against thee;
| ויגד-לך תעלמות חכמה-- כי-כפלים לתושיה ודע-- כי-ישה לך אלוה מעונך | 6 |
And that he would shew thee the secrets of wisdom, that [they are] double to that which is! Know therefore that God exacteth of thee [less] than thine iniquity [deserveth].
| החקר אלוה תמצא אם עד-תכלית שדי תמצא | 7 |
Canst thou by searching find out God? canst thou find out the Almighty unto perfection?
| גבהי שמים מה-תפעל עמקה משאול מה-תדע (Sheol h7585) | 8 |
[It is] as high as heaven; what canst thou do? deeper than hell; what canst thou know? (Sheol h7585)
| ארכה מארץ מדה ורחבה מני-ים | 9 |
The measure thereof [is] longer than the earth, and broader than the sea.
| אם-יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו | 10 |
If he cut off, and shut up, or gather together, then who can hinder him?
| כי-הוא ידע מתי-שוא וירא-און ולא יתבונן | 11 |
For he knoweth vain men: he seeth wickedness also; will he not then consider [it]?
| ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד | 12 |
For vain man would be wise, though man be born [like] a wild ass’s colt.
| אם-אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפיך | 13 |
If thou prepare thine heart, and stretch out thine hands toward him;
| אם-און בידך הרחיקהו ואל-תשכן באהליך עולה | 14 |
If iniquity [be] in thine hand, put it far away, and let not wickedness dwell in thy tabernacles.
| כי-אז תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא | 15 |
For then shalt thou lift up thy face without spot; yea, thou shalt be stedfast, and shalt not fear:
| כי-אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר | 16 |
Because thou shalt forget [thy] misery, [and] remember [it] as waters [that] pass away:
| ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה | 17 |
And [thine] age shall be clearer than the noonday; thou shalt shine forth, thou shalt be as the morning.
| ובטחת כי-יש תקוה וחפרת לבטח תשכב | 18 |
And thou shalt be secure, because there is hope; yea, thou shalt dig [about thee, and] thou shalt take thy rest in safety.
| ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים | 19 |
Also thou shalt lie down, and none shall make [thee] afraid; yea, many shall make suit unto thee.
| ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח-נפש | 20 |
But the eyes of the wicked shall fail, and they shall not escape, and their hope [shall be as] the giving up of the ghost.
