איוב 10

1 נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי

My soul hath been weary of my life, I leave off my talking to myself, I speak in the bitterness of my soul.

2 אמר אל-אלוה אל-תרשיעני הודיעני על מה-תריבני

I say unto God, 'Do not condemn me, Let me know why Thou dost strive [with] me.

3 הטוב לך כי תעשק--כי-תמאס יגיע כפיך ועל-עצת רשעים הופעת

Is it good for Thee that Thou dost oppress? That Thou despisest the labour of Thy hands, And on the counsel of the wicked hast shone?

4 העיני בשר לך אם-כראות אנוש תראה

Eyes of flesh hast Thou? As man seeth — seest Thou?

5 הכימי אנוש ימיך אם-שנותיך כימי גבר

As the days of man [are] Thy days? Thy years as the days of a man?

6 כי-תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש

That Thou inquirest for mine iniquity, And for my sin seekest?

7 על-דעתך כי-לא ארשע ואין מידך מציל

For Thou knowest that I am not wicked, And there is no deliverer from Thy hand.

8 ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני

Thy hands have taken pains about me, And they make me together round about, And Thou swallowest me up!

9 זכר-נא כי-כחמר עשיתני ואל-עפר תשיבני

Remember, I pray Thee, That as clay Thou hast made me, And unto dust Thou dost bring me back.

10 הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני

Dost Thou not as milk pour me out? And as cheese curdle me?

11 עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשככני

Skin and flesh Thou dost put on me, And with bones and sinews dost fence me.

12 חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי

Life and kindness Thou hast done with me. And Thy inspection hath preserved my spirit.

13 ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי-זאת עמך

And these Thou hast laid up in Thy heart, I have known that this [is] with Thee.

14 אם-חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני

If I sinned, then Thou hast observed me, And from mine iniquity dost not acquit me,

15 אם רשעתי אללי לי-- וצדקתי לא-אשא ראשי שבע קלון וראה עניי

If I have done wickedly — woe to me, And righteously — I lift not up my head, Full of shame — then see my affliction,

16 ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא-בי

And it riseth — as a lion Thou huntest me. And Thou turnest back — Thou shewest Thyself wonderful in me.

17 תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי

Thou renewest Thy witnesses against me, And dost multiply Thine anger with me, Changes and warfare [are] with me.

18 ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא-תראני

And why from the womb Hast Thou brought me forth? I expire, and the eye doth not see me.

19 כאשר לא-הייתי אהיה מבטן לקבר אובל

As I had not been, I am, From the belly to the grave I am brought,

20 הלא-מעט ימי יחדל (וחדל) ישית (ושית) ממני ואבליגה מעט

Are not my days few? Cease then, and put from me, And I brighten up a little,

21 בטרם אלך ולא אשוב-- אל-ארץ חשך וצלמות

Before I go, and return not, Unto a land of darkness and death-shade,

22 ארץ עפתה כמו אפל--צלמות ולא סדרים ותפע כמו-אפל

A land of obscurity as thick darkness, Death-shade — and no order, And the shining [is] as thick darkness.'