איוב 10
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי | 1 |
I am weary of my life; I will let loose within me my complaint; I will speak in the bitterness of my soul.
| אמר אל-אלוה אל-תרשיעני הודיעני על מה-תריבני | 2 |
I will say unto God, Do not condemn me! Show me wherefore thou contendest with me!
| הטוב לך כי תעשק--כי-תמאס יגיע כפיך ועל-עצת רשעים הופעת | 3 |
Is it a pleasure to thee to oppress, And to despise the work of thy hands, And to shine upon the plans of the wicked?
| העיני בשר לך אם-כראות אנוש תראה | 4 |
Hast thou eyes of flesh, Or seest thou as man seeth?
| הכימי אנוש ימיך אם-שנותיך כימי גבר | 5 |
Are thy days as the days of a man, Are thy years as the days of a mortal,
| כי-תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש | 6 |
That thou seekest after my iniquity, And searchest after my sin,
| על-דעתך כי-לא ארשע ואין מידך מציל | 7 |
Though thou knowest that I am not guilty, And that none can deliver from thy hand?
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני | 8 |
Have thy hands completely fashioned and made me In every part, that thou mightst destroy me?
| זכר-נא כי-כחמר עשיתני ואל-עפר תשיבני | 9 |
O remember that thou hast moulded me as clay! And wilt thou bring me again to dust?
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני | 10 |
Thou didst pour me out as milk, And curdle me as cheese;
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשככני | 11 |
With skin and flesh didst thou clothe me, And strengthen me with bones and sinews;
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי | 12 |
Thou didst grant me life and favor, And thy protection preserved my breath:
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי-זאת עמך | 13 |
Yet these things thou didst lay up in thy heart! I know that this was in thy mind.
| אם-חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני | 14 |
If I sin, then thou markest me, And wilt not acquit me of mine iniquity.
| אם רשעתי אללי לי-- וצדקתי לא-אשא ראשי שבע קלון וראה עניי | 15 |
If I am wicked, —then woe unto me! Yet if righteous, I dare not lift up my head; I am full of confusion, beholding my affliction.
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא-בי | 16 |
If I lift it up, like a lion thou huntest me, And again showest thyself terrible unto me.
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי | 17 |
Thou renewest thy witnesses against me, And increasest thine anger toward me; New hosts continually rise up against me.
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא-תראני | 18 |
Why then didst thou bring me forth from the womb? I should have perished, and no eye had seen me;
| כאשר לא-הייתי אהיה מבטן לקבר אובל | 19 |
I should be as though I had not been; I should have been borne from the womb to the grave.
| הלא-מעט ימי יחדל (וחדל) ישית (ושית) ממני ואבליגה מעט | 20 |
Are not my days few? O spare then, And let me alone, that I may be at ease a little while,
| בטרם אלך ולא אשוב-- אל-ארץ חשך וצלמות | 21 |
Before I go— whence I shall not return—To the land of darkness and death-shade,
| ארץ עפתה כמו אפל--צלמות ולא סדרים ותפע כמו-אפל | 22 |
The land of darkness like the blackness of death-shade, Where is no order, and where the light is as darkness.
