איוב 10

1 נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי

My soul is disgusted with my life; I will give free vent to my complaint over myself; I will speak in the bitterness of my soul.

2 אמר אל-אלוה אל-תרשיעני הודיעני על מה-תריבני

I will say unto God, Do not condemn me; let me know for what cause thou contendest against me.

3 הטוב לך כי תעשק--כי-תמאס יגיע כפיך ועל-עצת רשעים הופעת

Is it well for thee that thou shouldst oppress, that thou shouldst reject the labor of thy hands, and shed light upon the counsel of the wicked?

4 העיני בשר לך אם-כראות אנוש תראה

Hast thou eyes of flesh? or wilt thou see as a mortal seeth?

5 הכימי אנוש ימיך אם-שנותיך כימי גבר

Are thy days as the days of a mortal, or are thy years as the days of a man,

6 כי-תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש

That thou inquirest after my iniquity, and searchest after my sin?

7 על-דעתך כי-לא ארשע ואין מידך מציל

Still it is within thy knowledge that I am not wicked, and there is none that can deliver me out of thy hand.

8 ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני

Thy hands have carefully fashioned me and made me; every thing is in harmony all round about; and yet thou dost destroy me!

9 זכר-נא כי-כחמר עשיתני ואל-עפר תשיבני

Remember, I beseech thee, that as though I were clay hast thou made me; and wilt thou cause me to return again unto the dust?

10 הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני

Behold, like milk didst thou pour me out, and like cheese didst thou curdle me.

11 עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשככני

With skin and flesh didst thou clothe me, and with bones and sinews didst thou cover me.

12 חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי

Life and kindness didst thou grant me, and thy providence watched over my spirit.

13 ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי-זאת עמך

And yet these things hadst thou treasured up in thy heart: I know that this was [resolved] within thee.

14 אם-חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני

If I have sinned, then dost thou watch me, and from my iniquity thou wilt not declare me guiltless.

15 אם רשעתי אללי לי-- וצדקתי לא-אשא ראשי שבע קלון וראה עניי

If I be wicked, woe unto me: and if I be righteous, I can still not lift up my head; I am sated with disgrace, and ever seeing my affliction;

16 ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא-בי

And it constantly increaseth; like a fierce lion dost thou hunt for me; and again thou showest thyself continually wonderful on me;

17 תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי

Thou ever renewest thy witnesses against me, and causest thy indignation to grow strong against me; changes and multitudes [of sufferings] are around me.

18 ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא-תראני

Wherefore then didst thou bring me forth out of the womb? Oh that I had perished, and that no eye had seen me!

19 כאשר לא-הייתי אהיה מבטן לקבר אובל

That I were as though I had not been, —had been borne from the womb to the grave.

20 הלא-מעט ימי יחדל (וחדל) ישית (ושית) ממני ואבליגה מעט

Lo! my days are but few: cease, then, withdraw from me [thy hand], that I may recover my cheerfulness a little.

21 בטרם אלך ולא אשוב-- אל-ארץ חשך וצלמות

Before I go, and return not, to the land of darkness and the shadow of death,

22 ארץ עפתה כמו אפל--צלמות ולא סדרים ותפע כמו-אפל

A land of utter gloom, as of the darkness of the shadow of death, without any order, and the light of which is like utter gloom.