איוב 10
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי | 1 |
My soule is cut off though I liue: I wil leaue my complaint vpon my selfe, and wil speake in the bitternesse of my soule.
| אמר אל-אלוה אל-תרשיעני הודיעני על מה-תריבני | 2 |
I will say vnto God, Condemne mee not: shew me, wherefore thou contendest with mee.
| הטוב לך כי תעשק--כי-תמאס יגיע כפיך ועל-עצת רשעים הופעת | 3 |
Thinkest thou it good to oppresse me, and to cast off the labour of thine handes, and to fauour the counsel of the wicked?
| העיני בשר לך אם-כראות אנוש תראה | 4 |
Hast thou carnall eyes? or doest thou see as man seeth?
| הכימי אנוש ימיך אם-שנותיך כימי גבר | 5 |
Are thy dayes as mans dayes? or thy yeres, as the time of man,
| כי-תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש | 6 |
That thou inquirest of mine iniquitie, and searchest out my sinne?
| על-דעתך כי-לא ארשע ואין מידך מציל | 7 |
Thou knowest that I can not do wickedly: for none can deliuer me out of thine hand.
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני | 8 |
Thine handes haue made me, and fashioned mee wholy rounde about, and wilt thou destroy me?
| זכר-נא כי-כחמר עשיתני ואל-עפר תשיבני | 9 |
Remember, I pray thee, that thou hast made me as the clay, and wilt thou bring me into dust againe?
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני | 10 |
Hast thou not powred me out as milke? and turned me to cruds like cheese?
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשככני | 11 |
Thou hast clothed me with skin and flesh, and ioyned me together with bones and sinewes.
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי | 12 |
Thou hast giuen me life, and grace: and thy visitation hath preserued my spirit.
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי-זאת עמך | 13 |
Though thou hast hid these things in thine heart, yet I knowe that it is so with thee.
| אם-חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני | 14 |
If I haue sinned, then thou wilt streightly looke vnto me, and wilt not holde mee giltlesse of mine iniquitie.
| אם רשעתי אללי לי-- וצדקתי לא-אשא ראשי שבע קלון וראה עניי | 15 |
If I haue done wickedly, wo vnto me: if I haue done righteously, I will not lift vp mine head, being full of confusion, because I see mine affliction.
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא-בי | 16 |
But let it increase: hunt thou me as a lyon: returne and shew thy selfe marueilous vpon me.
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי | 17 |
Thou renuest thy plagues against me, and thou increasest thy wrath against me: changes and armies of sorowes are against me.
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא-תראני | 18 |
Wherfore then hast thou brought me out of the wombe? Oh that I had perished, and that none eye had seene me!
| כאשר לא-הייתי אהיה מבטן לקבר אובל | 19 |
And that I were as I had not bene, but brought from the wombe to the graue!
| הלא-מעט ימי יחדל (וחדל) ישית (ושית) ממני ואבליגה מעט | 20 |
Are not my dayes fewe? let him cease, and leaue off from me, that I may take a litle comfort,
| בטרם אלך ולא אשוב-- אל-ארץ חשך וצלמות | 21 |
Before I goe and shall not returne, euen to the land of darkenesse and shadow of death:
| ארץ עפתה כמו אפל--צלמות ולא סדרים ותפע כמו-אפל | 22 |
Into a land, I say, darke as darknes it selfe, and into the shadow of death, where is none order, but the light is there as darkenesse.
