ירמיה 4

1 אם תשוב ישראל נאם יהוה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד

以色列，若是你歸來──上主的斷語──就應向我歸來；若是你從我面前除去你可惡的偶像，就不應再四處遊蕩；

2 ונשבעת חי יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו

若是你以誠實、公平和正義指著「上主永在」起誓，那麼，萬民必因你而蒙受祝福，也因你而得到光榮。

3 כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קצים

因為上主對猶大人和耶路撒冷居民這樣說：「你們要開懇荒地，不要在荊棘中播種。

4 המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה--מפני רע מעלליכם

猶大人和耶路撒冷的居民! 你們應為上主自行割損，除去心上的包皮，以免因你們的惡行，我的憤怒如火彶作，焚燒得無人能熄滅。」

5 הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו (תקעו) שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר

你們應該在猶大宣佈，在耶路撒冷發表，在境內吹起號角，大聲疾呼說：「你們應集合，我們要進攻堅城! 」

6 שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון--ושבר גדול

你們應該給熙雍指出路標，趕快出逃，絲毫不可遲延，因為我要由北方招來災禍，絕大的毀滅。

7 עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו--לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב

獅子已衝出牠的叢林，毀滅萬民者已起程走出了他的宮庭，前來使你的地域變為曠野，使你的城邑荒涼，再沒有人居住。

8 על זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף יהוה ממנו

為此，你們應身穿苦衣，涕泣哀號，因為上主尚未由我們身上撤回衪的烈怒。

9 והיה ביום ההוא נאם יהוה יאבד לב המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנבאים יתמהו

到那一天──上主的斷語──君王與王侯必失去勇氣，司祭必驚駭，先知必驚異；

10 ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש

人必要說：「哎! 吾主上主! 你的確欺騙了這人民和耶路撒冷說：你們必享平安；其實，刀劍已到我們的咽喉! 」

11 בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפים במדבר דרך בת עמי--לוא לזרות ולוא להבר

那時人要對這人民和耶路撒冷說：「荒丘的熱風由曠野向我人民吹來，不是為吹淨，不是為清潔；

12 רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם

有一股強烈的風應我的命吹來；現在我要去裁判他們。

13 הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו--קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו

看啊! 他如濃雲湧上來，他的戰車有如旋風，他的戰馬快萵飛鷹! 禍哉! 我們算是完了!

14 כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך

耶路撒冷! 洗淨你心內的邪惡，好使你能獲救。你那不義的思念藏在你內，要到何時﹖

15 כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים

因為由丹傳來信息，由厄弗辣因山聽到了凶信：

16 הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על ערי יהודה קולם

你們應通知人民，轉告耶路撒冷：圍攻的人由遠方前來，向猶大各城高聲吶喊，

17 כשמרי שדי היו עליה מסביב כי אתי מרתה נאם יהוה

像護守田地的人將她密密包圍，因為她觸怒了我──上主的斷語。

18 דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך

是你的行徑和作為給你造成了這一切；是你的邪惡使你受苦，受到傷心的痛苦。

19 מעי מעי אחולה (אחילה) קירות לבי המה לי לבי--לא אחרש כי קול שופר שמעתי (שמעת) נפשי תרועת מלחמה

我的肺腑，我的肺腑! 我心已破碎，我心焦燥不寧，我不能緘默! 因為我親自聽到了角聲，開戰的喧嚷。

20 שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי

真是毀滅上加毀滅，全地盡已破壞；我的帳幕突然倒塌，我的帷帳突然毀壞。

21 עד מתי אראה נס--אשמעה קול שופר

我瞻望敵旗，聞聽角聲，要到幾時﹖

22 כי אויל עמי אותי לא ידעו--בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו

這是因為我的人民愚昧，竟不認識我，是些無知的子民，沒有明悟，只知作惡，不知行善。

23 ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם

我觀望大地，看，空虛混沌，我觀望諸天，卻毫無光亮；

24 ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו

我觀望山岳，它在戰慄，

25 ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו

我觀望看，一個人也沒有，連天空的飛鳥都已逃循；所有的丘陵都在搖撼。

26 ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני יהוה--מפני חרון אפו

我觀望，看，農田盡變為荒野，所有的城邑盡毀於上主，毀於上主的烈怒。

27 כי כה אמר יהוה שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה

原來上主這樣說：全地固然要荒蕪，但我卻不徹底加以毀滅。

28 על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל--על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה

為此，大地要悲傷，在上諸天要昏暗；因為我說了，再不後悔；決定了，再不撤回。

29 מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר--באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש

全城的人聽到了騎兵和弓手的喧嚷，都四散逃命，有深入森林的，有爬上山岩的；所有的城市都被放棄，沒有人居住。

30 ואתי (ואת) שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך--לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו

你已被蹂躪還有什麼企圖﹖既使你身被紫綿，佩帶金飾，以鉛華描劃眼眉，使你漂亮，也是徒然! 你的愛人蔑視你，想謀害你的生命。

31 כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה--קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים

的確，我聽到了仿佛產婦的叫聲，仿佛首次分娩的呻吟，是熙雍女兒在伸開雙手喘息哀嘆：我真可憐．因為我的生命已陷在殘害者手中!