ירמיה 20

1 וישמע פשחור בן אמר הכהן והוא פקיד נגיד בבית יהוה את ירמיהו נבא את הדברים האלה

Now Paschor the son of Emmer, the priest, who also had been appointed chief of the house of the Lord, heard Jeremias prophesying these words.

2 ויכה פשחור את ירמיהו הנביא ויתן אתו על המהפכת אשר בשער בנימן העליון אשר בבית יהוה

And he smote him, and cast him into the dungeon which was by the gate of the upper house that was set apart, which was by the house of the Lord.

3 ויהי ממחרת ויצא פשחור את ירמיהו מן המהפכת ויאמר אליו ירמיהו לא פשחור קרא יהוה שמך--כי אם מגור מסביב

And Paschor brought Jeremias out of the dungeon: and Jeremias said to him, [The Lord] has not called thy name Paschor, but Exile.

4 כי כה אמר יהוה הנני נתנך למגור לך ולכל אהביך ונפלו בחרב איביהם--ועיניך ראות ואת כל יהודה אתן ביד מלך בבל והגלם בבלה והכם בחרב

For thus saith the Lord, Behold, I [will] give thee up to captivity with all thy friends: and they shall fall by the sword of their enemies, and thine eyes shall see [it]: and I will give thee and all Juda into the hands of the king of Babylon, and they shall carry them captives, and cut them in pieces with swords.

5 ונתתי את כל חסן העיר הזאת ואת כל יגיעה ואת כל יקרה ואת כל אוצרות מלכי יהודה אתן ביד איביהם ובזזום ולקחום והביאום בבלה

And I will give all the strength of this city, and all the labours of it, and all the treasures of the king of Juda, into the hands of his enemies, and they shall bring them to Babylon.

6 ואתה פשחור וכל ישבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר--אתה וכל אהביך אשר נבאת להם בשקר

And thou and all the dwellers in thine house shall go into captivity: and thou shalt die in Babylon, and there thou and all thy friends shall be buried, to whom thou hast prophesied lies.

7 פתיתני יהוה ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כלה לעג לי

Thou hast deceived me, O Lord, and I have been deceived: thou hast been strong, and has prevailed: I am become a laughing-stock, I am continually mocked every day.

8 כי מדי אדבר אזעק חמס ושד אקרא כי היה דבר יהוה לי לחרפה ולקלס כל היום

For I will laugh with my bitter speech, I will call upon rebellion and misery: for the word of the Lord is become a reproach to me and a mockery all my days.

9 ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל

Then I said, I will by no means name the name of the Lord, and I will no more at all speak in his name. But it was a burning fire flaming in my bones, and I am utterly weakened on all sides, and cannot bear [up].

10 כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הגידו ונגידנו כל אנוש שלמי שמרי צלעי אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו

For I have heard the reproach of many gathering round, [saying], Conspire ye, and let us conspire together against him, [even] all his friends: watch his intentions, if perhaps he shall be deceived, and we shall prevail against him, and we shall be avenged on him.

11 ויהוה אותי כגבור עריץ על כן רדפי יכשלו ולא יכלו בשו מאד כי לא השכילו כלמת עולם לא תשכח

But the Lord was with me as a mighty man of war: therefore they persecuted [me], but could not perceive [anything against me]; they were greatly confounded, for they perceived not their disgrace, which shall never be forgotten.

12 ויהוה צבאות בחן צדיק ראה כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את ריבי

O Lord, that provest just [deeds], understanding the reins and hearts, let me see thy vengeance upon them: for to thee I have revealed my cause.

13 שירו ליהוה--הללו את יהוה כי הציל את נפש אביון מיד מרעים

Sing ye to the Lord, sing praise to him: for he has rescued the soul of the poor from the hand of evil-doers.

14 ארור היום אשר ילדתי בו יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך

Cursed be the day wherein I was born: the day wherein my mother brought me forth, let it not be blessed.

15 ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר ילד לך בן זכר--שמח שמחהו

Cursed be the man who brought the glad tidings to my father, saying, A male child is born to thee.

16 והיה האיש ההוא כערים אשר הפך יהוה ולא נחם ושמע זעקה בבקר ותרועה בעת צהרים

Let that man rejoice as the cities which the Lord overthrew in wrath, and repented not: let him hear crying in the morning, and loud lamentation at noon;

17 אשר לא מותתני מרחם ותהי לי אמי קברי ורחמה הרת עולם

because he slew me not in the womb, and my mother became not my tomb, and her womb always great with me.

18 למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון ויכלו בבשת ימי

Why is it that I came forth of the womb to see troubles and distresses, and my days are spent in shame?