ירמיה 18

1 הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה לאמר

The word that hath been unto Jeremiah from Jehovah, saying,

2 קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את דברי

Rise, and thou hast gone down [to] the potter's house, and there I cause thee to hear My words;

3 וארד בית היוצר והנהו (והנה הוא) עשה מלאכה על האבנים

and I go down [to] the potter's house, and lo, he is doing a work on the stones,

4 ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר--ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות

and marred is the vessel that he is making, as clay in the hand of the potter, and he hath turned and he maketh it another vessel, as it was right in the eyes of the potter to make.

5 ויהי דבר יהוה אלי לאמור

And there is a word of Jehovah to me, saying:

6 הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל--נאם יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל

As this potter am I not able to do to you? O house of Israel, an affirmation of Jehovah. Lo, as clay in the hand of the potter, So [are] ye in My hand, O house of Israel.

7 רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד

The moment I speak concerning a nation, And concerning a kingdom, To pluck up and to break down, and to destroy,

8 ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו--ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו

And that nation hath turned from its evil, Because I have spoken against it, Then I have repented of the evil that I thought to do to it.

9 ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע

And the moment I speak concerning a nation, And concerning a kingdom, to build, and to plant,

10 ועשה הרעה (הרע) בעיני לבלתי שמע בקולי--ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו

And it hath done the evil thing in Mine eyes, So as not to hearken to My voice, Then I have repented of the good That I have spoken of doing to it.

11 ועתה אמר נא אל איש יהודה ועל יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם

And now, speak, I pray thee, unto men of Judah, And against inhabitants of Jerusalem, Saying: Thus said Jehovah: Lo, I am framing against you evil, And devising against you a device, Turn back, I pray you, each from his evil way And amen your ways and your doings.

12 ואמרו נואש כי אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו הרע נעשה

And they have said, It is incurable, For after our own devices we do go, And each the stubbornness of his evil heart we do.

13 לכן כה אמר יהוה שאלו נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל

Therefore, thus said Jehovah: Ask, I pray you, among the nations, Who hath heard like these? A very horrible thing hath the virgin of Israel done.

14 היעזב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קרים--נוזלים

Doth snow of Lebanon Cease from the rock of the field? Failed are the cold strange waters that flow?

15 כי שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה

But My people have forgotten Me, to a vain thing they make perfume, And they cause them to stumble in their ways — paths of old, To walk in paths — a way not raised up,

16 לשום ארצם לשמה שרוקת (שריקת) עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו

To make their land become a desolation, A hissing age-during, Every passer by it is astonished, And bemoaneth with his head.

17 כרוח קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא פנים אראם ביום אידם

As an east wind I scatter them before an enemy, The neck, and not the face, I shew them, In the day of their calamity.'

18 ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות--כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו

And they say, Come, And we devise against Jeremiah devices, For law doth not perish from the priest, Nor counsel from the wise, Nor the word from the prophet, Come, and we smite him with the tongue, And we do not attend to any of his words.

19 הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי

Give attention, O Jehovah, unto me, And hearken to the voice of those contending with me.

20 הישלם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם

Is evil recompensed instead of good, That they have dug a pit for my soul? Remember my standing before Thee to speak good of them, To turn back Thy wrath from them.

21 לכן תן את בניהם לרעב והגרם על ידי חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי חרב במלחמה

Therefore, give up their sons to famine, And cause them to run on the sides of the sword, And their wives are bereaved and widows, And their men are slain by death, Their young men smitten by sword in battle,

22 תשמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם כי כרו שיחה (שוחה) ללכדני ופחים טמנו לרגלי

A cry is heard from their houses, For Thou bringest against them suddenly a troop, For they dug a pit to capture me, And snares they have hidden for my feet.

23 ואתה יהוה ידעת את כל עצתם עלי למות--אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי והיו (ויהיו) מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם

And Thou, O Jehovah, Thou hast known, All their counsel against me [is] for death, Thou dost not cover over their iniquity, Nor their sin from before Thee blottest out, And they are made to stumble before Thee, In the time of Thine anger work against them!