ישעה 9

1 כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד--דרך הים עבר הירדן גליל הגוים

For no fatigue [befalleth] him that oppresseth it; in the first time he made light of the land of Zebulun, and the land of Naphtali, and at the last he will deal hard, with the way by the sea, on the other side of the Jordan, [up to] the Galilee of the nations.

2 העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם

The people that walk in darkness have seen a great light: they that dwell in the land of the shadow of death—a light shineth brightly over them.

3 הרבית הגוי לא (לו) הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל

Thou hast multiplied the nation, made great their joy: they rejoice before thee as with the joy in harvest, as men are glad when they divide the spoil.

4 כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו--החתת כיום מדין

For the yoke of their burden, and the staff on their shoulder, the rod of their oppressor, hast thou broken, as on the day of Midian.

5 כי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש

For all the weapons of the fighter in the battle's tumult, and the garment rolled in blood, shall be burnt, become food for fire.

6 כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום

For a child is born unto us, a son hath been given unto us, and the government is placed on his shoulders; and his name is called, Wonderful, counsellor of the mighty God, of the everlasting Father, the prince of peace,

7 לם רבה (למרבה) המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת

For [promoting] the increase of the government, and for peace without end, upon the throne of David and upon his kingdom, to establish it and to support it through justice and righteousness, from henceforth and unto eternity: the zeal of the Lord of hosts will do this.

8 דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל

A word hath the Lord sent against Jacob, and it hath alighted upon Israel.

9 וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר

And experience it shall all the people together, Ephraim and the inhabitants of Samaria; because they say, in the pride and haughtiness of heart,

10 לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף

“The bricks are fallen down, but with hewn stones will we re-build: the sycamores are cut down, but with cedars will we replace them.”

11 וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך

Therefore will the Lord strengthen the adversaries of Rezin above him, and will stir up his enemies;

12 ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה

The Syrians in front, and the Philistines behind; and they shall devour Israel with a full mouth. For all this his anger is not turned away, but his hand still remaineth stretched out.

13 והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו

And the people return not unto him that smiteth them, and the Lord of hosts do they not seek.

14 ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון--יום אחד

And the Lord cutteth off from Israel head and tail, palm-branch and rush, on one day.

15 זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב

The ancient and honorable is the head; and the prophet that teacheth lies is the tail.

16 ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים

And the guides of this people are those that guide to error; and those that are led of them are misled.

17 על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנותיו לא ירחם--כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה

Therefore will the Lord have no joy in their young men, and on their fatherless and widows will he have no mercy; for every one is a hypocrite and an evil-doer, and every mouth speaketh scandalous words. For all this his anger is not turned away, but his hand still remaineth stretched out.

18 כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן

For wickedness burneth like the fire; it shall devour the briers and thorns: and it shall kindle [a flame] in the thickets of the forest, and they shall be shrouded by the wreaths of smoke.

19 בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו

Through the fury of the Lord of hosts is the land scorched, and the people have become as food for the fire; no man will spare his brother.

20 ויגזר על ימין ורעב ויאכל על שמאול ולא שבעו איש בשר זרעו יאכלו

And he snatcheth on the right hand, and is [yet] hungry; and he eateth on the left hand, and are not [yet] satisfied; they shall eat every man the flesh of his own arm:

21 מנשה את אפרים ואפרים את מנשה--יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה

Menasseh [against] Ephraim: and Ephraim [against] Menasseh; and they together against Judah. For all this his anger is not turned away, but his hand still remaineth stretched out.