< ישעה 32 >
הן לצדק ימלך מלך ולשרים למשפט ישרו | 1 |
Lo, for righteousness doth a king reign, As to princes, for judgment they rule.
והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון כצל סלע כבד בארץ עיפה | 2 |
And each hath been as a hiding-place [from] wind, And as a secret hiding-place [from] inundation, As rivulets of waters in a dry place, As a shadow of a heavy rock in a weary land.
ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה | 3 |
And not dazzled are the eyes of beholders, And the ears of hearers do attend.
ולבב נמהרים יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות | 4 |
And the heart of those hastened Understandeth to know, And the tongue of stammerers hasteth to speak clearly.
לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע | 5 |
A fool is no more called 'noble,' And to a miser it is not said, 'rich;'
כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה און--לעשות חנף ולדבר אל יהוה תועה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר | 6 |
For a fool speaketh folly, And his heart doth iniquity, to do profanity, And to speak concerning Jehovah error, To empty the soul of the hungry, Yea, drink of the thirsty he causeth to lack.
וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל ענוים (עניים) באמרי שקר ובדבר אביון משפט | 7 |
And the miser — his instruments [are] evil, He hath counselled wicked devices, To corrupt the poor with lying sayings, Even when the needy speaketh justly.
ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום | 8 |
And the noble counselled noble things, And he for noble things riseth up.
נשים שאננות--קמנה שמענה קולי בנות בטחות--האזנה אמרתי | 9 |
Women, easy ones, rise, hear my voice, Daughters, confident ones, give ear [to] my saying,
ימים על שנה תרגזנה בטחות כי כלה בציר אסף בלי יבוא | 10 |
Days and a year ye are troubled, O confident ones, For consumed hath been harvest, The gathering cometh not.
חרדו שאננות רגזה בטחות פשטה וערה וחגורה על חלצים | 11 |
Tremble ye women, ye easy ones, Be troubled, ye confident ones, Strip and make bare, with a girdle on the loins,
על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פריה | 12 |
For breasts they are lamenting, For fields of desire, for the fruitful vine.
על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה כי על כל בתי משוש קריה עליזה | 13 |
Over the ground of my people thorn — brier goeth up, Surely over all houses of joy of the exulting city,
כי ארמון נטש המון עיר עזב עפל ובחן היה בעד מערות עד עולם--משוש פראים מרעה עדרים | 14 |
Surely the palace hath been left, The multitude of the city forsaken, Fort and watch-tower hath been for dens unto the age, A joy of wild asses — a pasture of herds;
עד יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל וכרמל (והכרמל) ליער יחשב | 15 |
Till emptied out on us is the Spirit from on high, And a wilderness hath become a fruitful field, And the fruitful field for a forest is reckoned.
ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב | 16 |
And dwelt in the wilderness hath judgment, And righteousness in the fruitful field remaineth.
והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה--השקט ובטח עד עולם | 17 |
And a work of the righteousness hath been peace, And a service of the righteousness — Keeping quiet and confidence unto the age.
וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות | 18 |
And dwelt hath My people in a peaceful habitation, And in stedfast tabernacles, And in quiet resting-places.
וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר | 19 |
And it hath hailed in the going down of the forest, And in the valley is the city low.
אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור | 20 |
Happy [are] ye sowing by all waters, Sending forth the foot of the ox and the ass!