ישעה 22

1 משא גיא חזיון מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות

The burden of the Valley of Vision. What — to thee, now, that thou hast gone up, All of thee — to the roofs?

2 תשאות מלאה עיר הומיה--קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה

Full of stirs — a noisy city — an exulting city, Thy pierced are not pierced of the sword, Nor dead in battle.

3 כל קציניך נדדו יחד מקשת אסרו כל נמצאיך אסרו יחדו מרחוק ברחו

All thy rulers fled together from the bow, Bound have been all found of thee, They have been kept bound together, Afar off they have fled.

4 על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שד בת עמי

Therefore I said, 'Look ye from me, I am bitter in my weeping, Haste not to comfort me, For the destruction of the daughter of my people.'

5 כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לאדני יהוה צבאות--בגי חזיון מקרקר קר ושוע אל ההר

For a day of noise, and of treading down, And of perplexity, [is] to the Lord, Jehovah of Hosts, In the valley of vision, digging down a wall, And crying unto the mountain.

6 ועילם נשא אשפה ברכב אדם פרשים וקיר ערה מגן

And Elam hath borne a quiver, In a chariot of men — horsemen, And Kir hath exposed a shield.

7 ויהי מבחר עמקיך מלאו רכב והפרשים שת שתו השערה

And it cometh to pass, The choice of thy valleys have been full of chariots, And the horsemen place themselves diligently at the gate.

8 ויגל את מסך יהודה ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער

And one removeth the covering of Judah, And thou lookest in that day Unto the armour of the house of the forest,

9 ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו ותקבצו את מי הברכה התחתונה

And the breaches of the city of David ye have seen, For they have become many, And ye gather the waters of the lower pool,

10 ואת בתי ירושלם ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה

And the houses of Jerusalem ye did number, And ye break down the houses to fence the wall.

11 ומקוה עשיתם בין החמתים למי הברכה הישנה ולא הבטתם אל עשיה ויצרה מרחוק לא ראיתם

And a ditch ye made between the two walls, For the waters of the old pool, And ye have not looked unto its Maker, And its Framer of old ye have not seen.

12 ויקרא אדני יהוה צבאות--ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק

And call doth the Lord, Jehovah of Hosts, In that day, to weeping and to lamentation, And to baldness and to girding on of sackcloth,

13 והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות

And lo, joy and gladness, slaying of oxen, And slaughtering of sheep, Eating of flesh, and drinking of wine, Eat and drink, for to-morrow we die.

14 ונגלה באזני יהוה צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון אמר אדני יהוה צבאות

And revealed it hath been in mine ears, [By] Jehovah of Hosts: Not pardoned is this iniquity to you, Till ye die, said the Lord, Jehovah of Hosts.

15 כה אמר אדני יהוה צבאות לך בא אל הסכן הזה על שבנא אשר על הבית

Thus said the Lord, Jehovah of Hosts: 'Go, enter in unto this steward, Unto Shebna, who [is] over the house:

16 מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר חצבי מרום קברו חקקי בסלע משכן לו

What — to thee here? And who — to thee here? That thou hast hewn out to thee here — a sepulchre? Hewing on high his sepulchre, Graving in a rock a dwelling for himself.

17 הנה יהוה מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה

Lo, Jehovah is casting thee up and down, A casting up and down, O mighty one,

18 צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות ושמה מרכבות כבודך--קלון בית אדניך

And thy coverer covering, wrapping round, Wrappeth thee round, O babbler, On a land broad of sides — there thou diest, And there the chariots of thine honour [Are] the shame of the house of thy lord.

19 והדפתיך ממצבך וממעמדך יהרסך

And I have thrust thee from thy station, And from thine office he throweth thee down.

20 והיה ביום ההוא וקראתי לעבדי לאליקים בן חלקיהו

And it hath come to pass, in that day, That I have called to my servant, To Eliakim son of Hilkiah.

21 והלבשתיו כתנתך ואבנטך אחזקנו וממשלתך אתן בידו והיה לאב ליושב ירושלם ולבית יהודה

And I have clothed him with thy coat, And with thy girdle I strengthen him, And thy garment I give into his hand, And he hath been for a father to the inhabitant of Jerusalem, And to the house of Judah.

22 ונתתי מפתח בית דוד על שכמו ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח

And I have placed the key Of the house of David on his shoulder, And he hath opened, and none is shutting, And hath shut, and none is opening.

23 ותקעתיו יתד במקום נאמן והיה לכסא כבוד לבית אביו

And I have fixed him a nail in a stedfast place, And he hath been for a throne of honour To the house of his father.

24 ותלו עליו כל כבוד בית אביו הצאצאים והצפעות כל כלי הקטן--מכלי האגנות ועד כל כלי הנבלים

And they have hanged on him All the honour of the house of his father, The offspring and the issue, All vessels of small quality, From vessels of basins to all vessels of flagons.

25 ביום ההוא נאם יהוה צבאות תמוש היתד התקועה במקום נאמן ונגדעה ונפלה ונכרת המשא אשר עליה--כי יהוה דבר

In that day — an affirmation of Jehovah of Hosts, Moved is the nail that is fixed In a stedfast place, Yea, it hath been cut down, and hath fallen, And cut off hath been the burden that [is] on it, For Jehovah hath spoken!'