ישעה 21
| משא מדבר ים כסופות בנגב לחלף ממדבר בא מארץ נוראה | 1 |
A declaration about the desert by the sea. Like stormwinds sweeping through the Negev it comes passing through from the wilderness, from a terrible land.
| חזות קשה הגד לי הבוגד בוגד והשודד שודד עלי עילם צורי מדי כל אנחתה השבתי | 2 |
A distressing vision has been given to me: the treacherous man deals treacherously, and the destroyer destroys. Go up and attack, Elam; besiege, Media; I will stop all her groaning.
| על כן מלאו מתני חלחלה--צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמע נבהלתי מראות | 3 |
Therefore my loins are filled with pain; pains like the pains of a woman in labor have taken hold of me; I am bowed down by what I heard; I am disturbed by what I saw.
| תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה | 4 |
My heart pounds; I shake with fear. Twilight was my desire, but it brought me terror.
| ערך השלחן צפה הצפית אכול שתה קומו השרים משחו מגן | 5 |
They prepare the table, they spread rugs and eat and drink; arise, princes, anoint your shields with oil.
| כי כה אמר אלי אדני לך העמד המצפה אשר יראה יגיד | 6 |
For this is what the Lord said to me, “Go, post a watchman; he must report what he sees.
| וראה רכב צמד פרשים--רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב קשב | 7 |
When he sees a chariot, a pair of horsemen, riders on donkeys, and riders on camels, then he must pay attention and be very alert.”
| ויקרא אריה--על מצפה אדני אנכי עמד תמיד יומם ועל משמרתי אנכי נצב כל הלילות | 8 |
The watchman cries out, “Lord, on the watchtower I stand all day, every day, and at my post I stand all night long.”
| והנה זה בא רכב איש צמד פרשים ויען ויאמר נפלה נפלה בבל וכל פסילי אלהיה שבר לארץ | 9 |
Here comes a chariot with a man and a pair of horsemen. He calls out, “Babylon has fallen, fallen, and all the carved figures of its gods are broken to the ground.”
| מדשתי ובן גרני אשר שמעתי מאת יהוה צבאות אלהי ישראל--הגדתי לכם | 10 |
My threshed and winnowed ones, children of my threshing floor! What I have heard from Yahweh of hosts, the God of Israel, I have declared to you.
| משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה מלילה שמר מה מליל | 11 |
A declaration about Dumah. One calls to me from Seir, “Watchman, what is left of the night? Watchman, what is left of the night?”
| אמר שמר אתה בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו | 12 |
The watchman said, “The morning comes and also the night. If you want to ask, then ask; and come back again.”
| משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים | 13 |
A declaration about Arabia. In the wilderness of Arabia you spend the night, you caravans of Dedanites.
| לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד | 14 |
Bring water for the thirsty; inhabitants of the land of Tema, meet the fugitives with bread.
| כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה | 15 |
For they have fled from the sword, from the drawn sword, from the bent bow, and from the weight of war.
| כי כה אמר אדני אלי בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל כבוד קדר | 16 |
For this is what the Lord said to me, “Within a year, as a laborer hired for a year would see it, all the glory of Kedar will end.
| ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו כי יהוה אלהי ישראל דבר | 17 |
Only a few of the archers, the warriors of Kedar will remain,” for Yahweh, the God of Israel, has spoken.
