ישעה 21

1 משא מדבר ים כסופות בנגב לחלף ממדבר בא מארץ נוראה

The burden of the wilderness of the sea. As whirlwinds in the South sweep through, it comes from the wilderness, from a terrible land.

2 חזות קשה הגד לי הבוגד בוגד והשודד שודד עלי עילם צורי מדי כל אנחתה השבתי

A grievous vision is declared to me. The treacherous man deals treacherously, and the destroyer destroys. Go up, O Elam. Besiege, O Media, all the sighing of it I have made to cease.

3 על כן מלאו מתני חלחלה--צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמע נבהלתי מראות

Therefore my loins are filled with anguish. Pangs have taken hold upon me, as the pangs of a woman in travail. I am pained so that I cannot hear. I am dismayed so that I cannot see.

4 תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה

My heart flutters. Horror has frightened me. The twilight that I desired has been turned into trembling to me.

5 ערך השלחן צפה הצפית אכול שתה קומו השרים משחו מגן

They prepare the table, they set the watch, they eat, they drink. Rise up, ye rulers, anoint the shield.

6 כי כה אמר אלי אדני לך העמד המצפה אשר יראה יגיד

For thus has the Lord said to me, Go, set a watchman. Let him declare what he sees.

7 וראה רכב צמד פרשים--רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב קשב

and when he sees a troop, horsemen in pairs, a troop of donkeys, a troop of camels, he shall hearken diligently with much heed.

8 ויקרא אריה--על מצפה אדני אנכי עמד תמיד יומם ועל משמרתי אנכי נצב כל הלילות

And he cried out as a lion, O Lord, I stand continually upon the watchtower in the daytime, and am set in my ward whole nights,

9 והנה זה בא רכב איש צמד פרשים ויען ויאמר נפלה נפלה בבל וכל פסילי אלהיה שבר לארץ

and, behold, here comes a troop of men, horsemen in pairs. And he answered and said, Fallen, fallen is Babylon. And all the graven images of her gods are broken to the ground.

10 מדשתי ובן גרני אשר שמעתי מאת יהוה צבאות אלהי ישראל--הגדתי לכם

O my threshing, and the grain of my floor! That which I have heard from Jehovah of hosts, the God of Israel, I have declared to you.

11 משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה מלילה שמר מה מליל

The burden of Dumah. He calls to me out of Seir, Watchman, what of the night? Watchman, what of the night?

12 אמר שמר אתה בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו

The watchman said, The morning comes, and also the night. If ye will inquire, inquire ye; turn ye back, come.

13 משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים

The burden upon Arabia. In the forest in Arabia ye shall lodge, O ye caravans of Dedanites.

14 לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד

To him who was thirsty they brought water. The inhabitants of the land of Tema met the fugitives with their bread.

15 כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה

For they fled away from the swords, from the drawn sword, and from the bent bow, and from the grievousness of war.

16 כי כה אמר אדני אלי בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל כבוד קדר

For thus the Lord has said to me, Within a year, according to the years of a hireling, all the glory of Kedar shall fail.

17 ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו כי יהוה אלהי ישראל דבר

And the residue of the number of the archers, the mighty men of the sons of Kedar, shall be few. For Jehovah, the God of Israel, has spoken it.