ישעה 16

1 שלחו כר משל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון

Send lambs as tribute to the ruler of the land, from Sela through the desert, to the mountain of the daughter of Zion.

2 והיה כעוף נודד קן משלח--תהיינה בנות מואב מעברת לארנון

The Moabite women at the fords of the Arnon are like birds fluttering around when their nest is destroyed.

3 הביאו (הביאי) עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים--נדד אל תגלי

Think about it and make a decision. Make your shadow as invisible at midday as during the night. Hide the refugees; don't betray them as they run away.

4 יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו מפני שודד כי אפס המץ כלה שד תמו רמס מן הארץ

Let my refugees stay among you, Moab. Hide them from our enemies until the destroyer is no more, the destruction is over, and the aggressive invaders have gone.

5 והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק

Then a kingdom will be set up based on trustworthy love, and on its throne will sit a faithful king from the line of David. He will judge fairly, and will be passionately committed to doing what is right.

6 שמענו גאון מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא כן בדיו

We know all about the pride of the Moabites, how terribly vain and conceited they are, completely arrogant! But their boasting is false.

7 לכן ייליל מואב למואב--כלה ייליל לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים

All the Moabites grieve for Moab. They all mourn the loss of the raisin cakes of Kir-hareseth, all of them destroyed.

8 כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה--עד יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים

Heshbon's fields have dried up, as have Sibmah's grapevines. The rulers of the nations have trampled down the vines that once branched out to Jazer and east towards the desert, and west as far as the sea.

9 על כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל

So I cry with Jazer for Sibmah's vines; I soak Heshbon and Elealeh with my tears. Nobody shouts in celebration over your summer fruit and your harvest any more.

10 ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירנן לא ירעע יין ביקבים לא ידרך הדרך--הידד השבתי

Joy and happiness are gone. Nobody celebrates in the harvest fields or the vineyards; nobody shouts happily. Nobody treads grapes in the winepresses. I have stopped their cheering.

11 על כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש

Heartbroken I cry for Moab like sad music on a harp; deep inside I weep for Kir-hareseth.

12 והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל

The Moabites go and wear themselves out worshiping at their high places. They go to their shrines to pray, but it does them no good.

13 זה הדבר אשר דבר יהוה אל מואב--מאז

This is the message that the Lord has already delivered about Moab.

14 ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר

But now the Lord speaks again, and says, In three years, just as a contract worker precisely counts years, Moab's glory will turn into something to be laughed at. Despite there being so many Moabites now, soon there will only be a few feeble people left.