הושע 7
| כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון--כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ | 1 |
when I would heal Israel, then Ephrain’s guilt is revealed, and Samaria’s crimes are seen, how they practise fraud and the thief enters in, while outside bandits plunder.
| ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו | 2 |
But it never crosses their minds that I remember their wickedness. Now their misdeeds surround them, they are always before my face.
| ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים | 3 |
Their wickedness amuses the king, and their lying gladdens the princes,
| כלם מנאפים--כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו | 4 |
since they are all of them adulterers. Their desire to do evil burns like an oven heated by the baker, so hot that he need not stir the fire, from the kneading of the dough, until it rises.
| יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים | 5 |
On our king’s festival day, the princes are flushed with fever from wine. He stretched forth his hand with the contemptuous,
| כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם--בקר הוא בער כאש להבה | 6 |
for like an oven their heart burns with treachery, all night their anger smolders, in the morning it blazes into a flame of fire.
| כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי | 7 |
All of them glow like an oven, they devour their rulers. All their kings have fallen. There is none among them who calls to me.
| אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה | 8 |
Ephraim – he lets himself be mixed among the peoples, Ephraim – he has become a cake unturned.
| אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע | 9 |
Strangers have devoured his strength, but he does not know it. His hair is sprinkled with grey, but he does not notice.
| וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת | 10 |
Israel’s arrogance testifies against them yet they do not return to the Lord their God, and in all this they do not seek him.
| ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו | 11 |
Ephraim is like a simple, silly dove: to Egypt they call, after Assyria they go,
| כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי--כעוף השמים אורידם איסירם כשמע לעדתם | 12 |
wherever they turn I will spread my net over them, like birds of the sky I will bring them down, I will catch them when I hear them gathering.
| אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם--והמה דברו עלי כזבים | 13 |
Woe to them, for they have strayed from me! Destruction to them, for they have been untrue to me. Although it was I who redeemed them, they speak lies about me.
| ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי | 14 |
They have never cried to me with their hearts, but they are always wailing on their beds. They gather to beg for corn and new wine, but they turn away from me.
| ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע | 15 |
Although it was I who trained and strengthened their arms, concerning me they plan only evil.
| ישובו לא על היו כקשת רמיה--יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים | 16 |
They turn away from the Most High. They have become like a bow that swerves. Their princes will fall by the sword, because of the insolence of their tongues. The land of Egypt will mock them.
