הושע 7
| כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון--כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ | 1 |
When I would heal Israel, then the iniquity of Ephraim is discovered, and the wickedness of Samaria: for they practise falsehood; and the thief entereth in, [and] the troop of robbers assaileth without.
| ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו | 2 |
And they say not in their hearts [that] I remember all their wickedness: now do their own doings encompass them; they are before my face.
| ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים | 3 |
They make the king glad with their wickedness, and the princes with their lies.
| כלם מנאפים--כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו | 4 |
They all practise adultery, as an oven heated by the baker: he ceaseth from stirring [the fire] after he hath kneaded the dough, until it be leavened.
| יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים | 5 |
In the day of our king, the princes made themselves sick with the heat of wine: he stretched out his hand to scorners.
| כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם--בקר הוא בער כאש להבה | 6 |
For they have applied their heart like an oven to their lying in wait: their baker sleepeth all the night; in the morning it burneth like a flaming fire.
| כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי | 7 |
They are all hot as an oven, and devour their judges; all their kings are fallen: there is none among them that calleth unto me.
| אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה | 8 |
Ephraim, he mixeth himself with the peoples; Ephraim is a cake not turned.
| אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע | 9 |
Strangers have devoured his strength, and he knoweth [it] not; yea, gray hairs are here and there upon him, and he knoweth [it] not.
| וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת | 10 |
And the pride of Israel testifieth to his face; and they do not return to Jehovah their God, nor seek him for all this.
| ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו | 11 |
And Ephraim is become like a silly dove without understanding: they call to Egypt, they go to Assyria.
| כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי--כעוף השמים אורידם איסירם כשמע לעדתם | 12 |
When they go, I will spread my net upon them; I will bring them down as the fowl of the heavens; I will chastise them, according as their assembly hath heard.
| אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם--והמה דברו עלי כזבים | 13 |
Woe unto them! for they have wandered from me; destruction unto them! for they have transgressed against me. And I would redeem them; but they speak lies against me.
| ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי | 14 |
And they cried not unto me in their heart, when they howled upon their beds; they assemble themselves for corn and new wine; they have turned aside from me.
| ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע | 15 |
I have indeed trained, I have strengthened their arms, but they imagine mischief against me.
| ישובו לא על היו כקשת רמיה--יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים | 16 |
They return, [but] not to the [Most] High: they are like a deceitful bow. Their princes shall fall by the sword for the rage of their tongue: this shall be their derision in the land of Egypt.
