בראשית 8

1 ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים

Dieu se souvint de Noé, de tous les animaux et de tout le bétail qui étaient avec lui dans l’arche; et Dieu fit passer un vent sur la terre, et les eaux s’apaisèrent.

2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים

Les sources de l’abîme et les écluses des cieux furent fermées, et la pluie ne tomba plus du ciel.

3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים--מקצה חמשים ומאת יום

Les eaux se retirèrent de dessus la terre, s’en allant et s’éloignant, et les eaux diminuèrent au bout de cent cinquante jours.

4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט

Le septième mois, le dix-septième jour du mois, l’arche s’arrêta sur les montagnes d’Ararat.

5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים

Les eaux allèrent en diminuant jusqu’au dixième mois. Le dixième mois, le premier jour du mois, apparurent les sommets des montagnes.

6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה

Au bout de quarante jours, Noé ouvrit la fenêtre qu’il avait faite à l’arche.

7 וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ

Il lâcha le corbeau, qui sortit, partant et revenant, jusqu’à ce que les eaux eussent séché sur la terre.

8 וישלח את היונה מאתו--לראות הקלו המים מעל פני האדמה

Il lâcha aussi la colombe, pour voir si les eaux avaient diminué à la surface de la terre.

9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה--כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה

Mais la colombe ne trouva aucun lieu pour poser la plante de son pied, et elle revint à lui dans l’arche, car il y avait des eaux à la surface de toute la terre. Il avança la main, la prit, et la fit rentrer auprès de lui dans l’arche.

10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה

Il attendit encore sept autres jours, et il lâcha de nouveau la colombe hors de l’arche.

11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ

La colombe revint à lui sur le soir; et voici, une feuille d’olivier arrachée était dans son bec. Noé connut ainsi que les eaux avaient diminué sur la terre.

12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד

Il attendit encore sept autres jours; et il lâcha la colombe. Mais elle ne revint plus à lui.

13 ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה

L’an six cent un, le premier mois, le premier jour du mois, les eaux avaient séché sur la terre. Noé ôta la couverture de l’arche: il regarda, et voici, la surface de la terre avait séché.

14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש--יבשה הארץ

Le second mois, le vingt-septième jour du mois, la terre fut sèche.

15 וידבר אלהים אל נח לאמר

Alors Dieu parla à Noé, en disant:

16 צא מן התבה--אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך

Sors de l’arche, toi et ta femme, tes fils et les femmes de tes fils avec toi.

17 כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ--הוצא (היצא) אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ

Fais sortir avec toi tous les animaux de toute chair qui sont avec toi, tant les oiseaux que le bétail et tous les reptiles qui rampent sur la terre: qu’ils se répandent sur la terre, qu’ils soient féconds et multiplient sur la terre.

18 ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו

Et Noé sortit, avec ses fils, sa femme, et les femmes de ses fils.

19 כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ--למשפחתיהם יצאו מן התבה

Tous les animaux, tous les reptiles, tous les oiseaux, tout ce qui se meut sur la terre, selon leurs espèces, sortirent de l’arche.

20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור ויעל עלת במזבח

Noé bâtit un autel à l’Éternel; il prit de toutes les bêtes pures et de tous les oiseaux purs, et il offrit des holocaustes sur l’autel.

21 וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי

L’Éternel sentit une odeur agréable, et l’Éternel dit en son cœur: Je ne maudirai plus la terre, à cause de l’homme, parce que les pensées du cœur de l’homme sont mauvaises dès sa jeunesse; et je ne frapperai plus tout ce qui est vivant, comme je l’ai fait.

22 עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה--לא ישבתו

Tant que la terre subsistera, les semailles et la moisson, le froid et la chaleur, l’été et l’hiver, le jour et la nuit ne cesseront point.

A Dove is Sent Forth from the Ark