בראשית 8

1 ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים

And God remembereth Noah, and every living thing, and all the cattle which [are] with him in the ark, and God causeth a wind to pass over the earth, and the waters subside,

2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים

and closed are the fountains of the deep and the net-work of the heavens, and restrained is the shower from the heavens.

3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים--מקצה חמשים ומאת יום

And turn back do the waters from off the earth, going on and returning; and the waters are lacking at the end of a hundred and fifty days.

4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט

And the ark resteth, in the seventh month, in the seventeenth day of the month, on mountains of Ararat;

5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים

and the waters have been going and becoming lacking till the tenth month; in the tenth [month], on the first of the month, appeared the heads of the mountains.

6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה

And it cometh to pass, at the end of forty days, that Noah openeth the window of the ark which he made,

7 וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ

and he sendeth forth the raven, and it goeth out, going out and turning back till the drying of the waters from off the earth.

8 וישלח את היונה מאתו--לראות הקלו המים מעל פני האדמה

And he sendeth forth the dove from him to see whether the waters have been lightened from off the face of the ground,

9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה--כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה

and the dove hath not found rest for the sole of her foot, and she turneth back unto him, unto the ark, for waters [are] on the face of all the earth, and he putteth out his hand, and taketh her, and bringeth her in unto him, unto the ark.

10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה

And he stayeth yet other seven days, and addeth to send forth the dove from the ark;

11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ

and the dove cometh in unto him at even-time, and lo, an olive leaf torn off in her mouth; and Noah knoweth that the waters have been lightened from off the earth.

12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד

And he stayeth yet other seven days, and sendeth forth the dove, and it added not to turn back unto him any more.

13 ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה

And it cometh to pass in the six hundredth and first year, in the first [month], in the first of the month, the waters have been dried from off the earth; and Noah turneth aside the covering of the ark, and looketh, and lo, the face of the ground hath been dried.

14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש--יבשה הארץ

And in the second month, in the seven and twentieth day of the month, the earth hath become dry.

15 וידבר אלהים אל נח לאמר

And God speaketh unto Noah, saying, 'Go out from the ark, thou, and thy wife, and thy sons, and thy sons' wives with thee;

16 צא מן התבה--אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך

every living thing that [is] with thee, of all flesh, among fowl, and among cattle, and among every creeping thing which is creeping on the earth, bring out with thee;

17 כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ--הוצא (היצא) אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ

and they have teemed in the earth, and been fruitful, and have multiplied on the earth.'

18 ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו

And Noah goeth out, and his sons, and his wife, and his sons' wives with him;

19 כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ--למשפחתיהם יצאו מן התבה

every beast, every creeping thing, and every fowl; every creeping thing on the earth, after their families, have gone out from the ark.

20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור ויעל עלת במזבח

And Noah buildeth an altar to Jehovah, and taketh of every clean beast, and of every clean fowl, and causeth burnt-offerings to ascend on the altar;

21 וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי

and Jehovah smelleth the sweet fragrance, and Jehovah saith unto His heart, 'I continue not to disesteem any more the ground because of man, though the imagination of the heart of man [is] evil from his youth; and I continue not to smite any more all living, as I have done;

22 עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה--לא ישבתו

during all days of the earth, seed-time and harvest, and cold and heat, and summer and winter, and day and night, do not cease.'

A Dove is Sent Forth from the Ark