בראשית 8

1 ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים

And God remembered Noe, and all the wild beasts, and all the cattle, and all the birds, and all the reptiles that creep, as many as were with him in the ark, and God brought a wind upon the earth, and the water stayed.

2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים

And the fountains of the deep were closed up, and the flood-gates of heaven, and the rain from heaven was withheld.

3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים--מקצה חמשים ומאת יום

And the water subsided, and went off the earth, and after an hundred and fifty days the water was diminished, and the ark rested in the seventh month, on the twenty-seventh day of the month, on the mountains of Ararat.

4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט

And the water continued to decrease until the tenth month.

5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים

And in the tenth month, on the first day of the month, the heads of the mountains were seen.

6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה

And it came to pass after forty days Noe opened the window of the ark which he had made.

7 וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ

And he sent forth a raven; and it went forth and returned not until the water was dried from off the earth.

8 וישלח את היונה מאתו--לראות הקלו המים מעל פני האדמה

And he sent a dove after it to see if the water had ceased from off the earth.

9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה--כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה

And the dove not having found rest for her feet, returned to him into the ark, because the water was on all the face of the earth, and he stretched out his hand and took her, and brought her to himself into the ark.

10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה

And having waited yet seven other days, he again sent forth the dove from the ark.

11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ

And the dove returned to him in the evening, and had a leaf of olive, a sprig in her mouth; and Noe knew that the water had ceased from off the earth.

12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד

And having waited yet seven other days, he again sent forth the dove, and she did not return to him again any more.

13 ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה

And it came to pass in the six hundred and first year of the life of Noe, in the first month, on the first day of the month, the water subsided from off the earth, and Noe opened the covering of the ark which he had made, and he saw that the water had subsided from the face of the earth.

14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש--יבשה הארץ

And in the second month the earth was dried, on the twenty-seventh day of the month.

15 וידבר אלהים אל נח לאמר

And the Lord God spoke to Noe, saying,

16 צא מן התבה--אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך

Come out from the ark, you and your wife and your sons, and your sons' wives with you.

17 כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ--הוצא (היצא) אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ

And all the wild beasts as many as are with you, and all flesh both of birds and beasts, and every reptile moving upon the earth, bring forth with you: and increase you and multiply upon the earth.

18 ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו

And Noe came forth, and his wife and his sons, and his sons' wives with him.

19 כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ--למשפחתיהם יצאו מן התבה

And all the wild beasts and all the cattle and every bird, and every reptile creeping upon the earth after their kind, came forth out of the ark.

20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור ויעל עלת במזבח

And Noe built an altar to the Lord, and took of all clean beasts, and of all clean birds, and offered a whole burnt offering upon the altar.

21 וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי

And the Lord God smelled a smell of sweetness, and the Lord God having considered, said, I will not any more curse the earth, because of the works of men, because the imagination of man is intently bent upon evil things from his youth, I will not therefore any more strike all living flesh as I have done.

22 עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה--לא ישבתו

All the days of the earth, seed and harvest, cold and heat, summer and spring, shall not cease by day or night.

A Dove is Sent Forth from the Ark