בראשית 8

1 ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים

And God remembered Noe, and all the living creatures, and all the cattle which were with him in the ark, and brought a wind upon the earth, and the waters were abated.

2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים

The fountains also of the deep, and the flood gates of heaven were shut up, and the rain from heaven was restrained.

3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים--מקצה חמשים ומאת יום

And the waters returned from off the earth going and coming: and they began to be abated after a hundred and fifty days.

4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט

And the ark rested in the seventh month, the seven and twentieth day of the month, upon the mountains of Armenia.

5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים

And the waters were going and decreasing until the tenth month: for in the tenth month, the first day of the month, the tops of the mountains appeared.

6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה

And after that forty days were passed, Noe, opening the window of the ark which he had made, sent forth a raven:

7 וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ

Which went forth and did not return, till the waters were dried up upon the earth.

8 וישלח את היונה מאתו--לראות הקלו המים מעל פני האדמה

He sent forth also a dove after him, to see if the waters had now ceased upon the face of the earth.

9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה--כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה

But she, not finding where her foot might rest, returned to him into the ark: for the waters were upon the whole earth: and he put forth his hand, and caught her, and brought her into the ark.

10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה

And having waited yet seven other days, he again sent forth the dove out of the ark.

11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ

And she came to him in the evening, carrying a bough of an olive tree, with green leaves, in her mouth. Noe therefore understood that the waters were ceased upon the earth.

12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד

And he stayed yet other seven days: and he sent forth the dove, which returned not any more unto him.

13 ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה

Therefore in the six hundredth and first year, the first month, the first day of the month, the waters were lessened upon the earth, and Noe opening the covering of the ark, looked, and saw that the face of the earth was dried.

14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש--יבשה הארץ

In the second month, the seven and twentieth day of the month, the earth was dried.

15 וידבר אלהים אל נח לאמר

And God spoke to Noe, saying:

16 צא מן התבה--אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך

Go out of the ark, thou and thy wife, thy sons, and the wives of thy sons with thee.

17 כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ--הוצא (היצא) אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ

All living things that are with thee of all flesh, as well in fowls as in beasts, and all creeping things that creep upon the earth, bring out with thee, and go ye upon the earth: increase and multiply upon it.

18 ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו

So Noe went out, he and his sons: his wife, and the wives of his sons with him.

19 כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ--למשפחתיהם יצאו מן התבה

And all living things, and cattle, and creeping things that creep upon the earth, according to their kinds, went out of the ark.

20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור ויעל עלת במזבח

And Noe built an altar unto the Lord: and taking of all cattle and fowls that were clean, offered holocausts upon the altar.

21 וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי

And the Lord smelled a sweet savour, and said: I will no more curse the earth for the sake of man: for the imagination and thought of man’s heart are prone to evil from his youth: therefore I will no more destroy every living soul as I have done.

22 עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה--לא ישבתו

All the days of the earth, seedtime and harvest, cold and heat, summer and winter, night and day, shall not cease.

A Dove is Sent Forth from the Ark