בראשית 49
| ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים | 1 |
Derpå kaldte Jakob sine Sønner til sig og sagde: "Saml eder, så vil jeg forkynde eder, hvad der skal hændes eder i de sidste Dage:
| הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם | 2 |
Kom hid og hør, Jakobs Sønner, lyt til eders Fader Israel!
| ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני--יתר שאת ויתר עז | 3 |
Ruben, du er min førstefødte, min Styrke og min Mandskrafts første, ypperst i Højhed, ypperst i Kraft!
| פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה | 4 |
Du skummer over som Vandet, men du mister din Forret; thi du besteg din Faders Leje. Skændigt handled du da han besteg mit Leje!
| שמעון ולוי אחים--כלי חמס מכרתיהם | 5 |
Simeon og Levi, det Broder Par, Voldsredskaber er deres Våben.
| בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור | 6 |
I deres Råd giver min Sjæl ej Møde, i deres Forsamling tager min Ære ej Del; thi i Vrede dræbte de Mænd, egenrådigt lamslog de Okser.
| ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל | 7 |
Forbandet være deres Vrede, så vild den er, deres Hidsighed, så voldsom den er! Jeg spreder dem i Jakob, splitter dem ad i Israel!
| יהודה אתה יודוך אחיך--ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך | 8 |
Juda, dig skal dine Brødre prise, din Hånd skal gribe dine Fjender i Nakken, din Faders Sønner skal bøje sig for dig.
| גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו | 9 |
En Løveunge er Juda. Fra Rov stiger du op, min Søn! Han ligger og strækker sig som en Løve, ja, som en Løvinde, hvo tør vække ham!
| לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים | 10 |
Ikke viger Kongespir fra Juda, ej Herskerstav fra hans Fødder, til han, hvem den tilhører; kommer, ham skal Folkene lyde.
| אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה | 11 |
Han binder sit Æsel ved Vinstokken, ved Ranken Asenindens Fole, tvætter i Vin sin Kjortel, sin Kappe i Drueblod,
| חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב | 12 |
med Øjnene dunkle af Vin og Tænderne hvide af Mælk!
| זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אנית וירכתו על צידן | 13 |
Zebulon har hjemme ved Havets Byst, han bor ved Skibenes Kyst, hans Side er vendt mod Zidon.
| יששכר חמר גרם--רבץ בין המשפתים | 14 |
Issakar, det knoglede Æsel, der strækker sig mellem Foldene,
| וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד | 15 |
fandt Hvilen sød og Landet lifligt; derfor bøjed han Ryg under Byrden og blev en ufri Træl.
| דן ידין עמו--כאחד שבטי ישראל | 16 |
Dan dømmer sit Folk så godt som nogen Israels Stamme.
| יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח--הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור | 17 |
Dan blive en Slange ved Vejen, en Giftsnog ved Stien, som bider Hesten i Hælen, så Rytteren styrter bagover!
| לישועתך קויתי יהוה | 18 |
På din Frelse bier jeg, HERRE!
| גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב | 19 |
Gad, på ham gør Krigerskarer Indhug, men han gør Indhug i Hælene på dem.
| מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך | 20 |
Aser, hans Føde er fed, Lækkerier for Konger har han at give.
| נפתלי אילה שלחה--הנתן אמרי שפר | 21 |
Naftali er en løssluppen Hind, han fremfører yndig Tale.
| בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור | 22 |
Et yppigt Vintræ er Josef, et yppigt Vintræ ved Kilden, Ranker slynger sig over Muren.
| וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים | 23 |
Bueskytter fejder imod ham, strides med ham, gør Angreb på ham,
| ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל | 24 |
men hans Bue er stærk, hans Hænders Arme rappe; det kommer fra Jakobs Vældige, fra Hyrden, Israels Klippe,
| מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך ברכת שמים מעל ברכת תהום רבצת תחת ברכת שדים ורחם | 25 |
fra din Faders Gud han hjælpe dig! Og Gud den Almægtige, han velsigne dig med Himmelens Velsignelser oventil og Dybets Velsignelser nedentil, med Brysters og Moderlivs Velsignelser!
| ברכת אביך גברו על ברכת הורי עד תאות גבעת עולם תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו | 26 |
Din Faders Velsignelser overgår de ældgamle Bjerges Velsignelser, de evige Højes Herlighed. Måtte de komme over Josefs Hoved, over Issen på Fyrsten blandt Brødre!
| בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל | 27 |
Benjamin, den rovlystne Ulv, om Morgenen æder han Rov, om Aftenen deler han Bytte!"
| כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם--איש אשר כברכתו ברך אתם | 28 |
Alle disse er Israels Stammer, tolv i Tal, og det var, hvad deres Fader talte til dem, og han velsignede dem, hver især af dem gav han sin særlige Velsignelse.
| ויצו אותם ויאמר אלהם אני נאסף אל עמי--קברו אתי אל אבתי אל המערה--אשר בשדה עפרון החתי | 29 |
Og han sagde til dem som sin sidste Vilje: "Nu samles jeg til mit Folk; jord mig da hos mine Fædre i Hulen på Hetiten Efrons Mark.
| במערה אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא--בארץ כנען אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרן החתי--לאחזת קבר | 30 |
i Hulen på Makpelas Mark over for Mamre i Kana'ans Land. den Mark, som Abraham købte af Hetiten Efron til Gravsted,
| שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את לאה | 31 |
hvor de jordede Abraham og hans Hustru Sara, hvor de jordede Isak og hans Hustru Rebekka, og hvor jeg jordede Lea.
| מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת | 32 |
Marken og Hulen derpå blev købt af Hetiterne."
| ויכל יעקב לצות את בניו ויאסף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו | 33 |
Dermed havde Jakob givet sine Sønner sin Vilje til Kende, og han strakte sine Fødder ud på Lejet. udåndede og samledes til sin Slægt.
