בראשית 43

1 והרעב כבד בארץ

And the famine was sore in the land.

2 ויהי כאשר כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אכל

And it came to pass, when they had completely eaten up the provisions which they had brought out of Egypt, that their father said unto them, Go again, buy us a little food.

3 ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם

And Judah said unto him, thus, The man did solemnly protest unto us, saying, Ye shall not see my face, except your brother be with you.

4 אם ישך משלח את אחינו אתנו--נרדה ונשברה לך אכל

If thou wilt send our brother with us, we will go down and buy thee food;

5 ואם אינך משלח לא נרד כי האיש אמר אלינו לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם

But if thou sendest him not, we will not go down; for the man said unto us, Ye shall not see my face, except your brother be with you.

6 ויאמר ישראל למה הרעתם לי--להגיד לאיש העוד לכם אח

And Israel said, Wherefore have ye dealt so ill with me, as to tell the man that ye have yet another brother?

7 ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד לו על פי הדברים האלה הידוע נדע--כי יאמר הורידו את אחיכם

And they said, The man inquired particularly concerning us, and our kindred, saying, Is your father yet alive? have ye another brother? and we told him according to the tenor of these words: could we possibly know that he would say, Bring down your brother?

8 ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי--ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו

And Judah said unto Israel his father, Send the lad with me, and we will arise and go; that we may live, and not die, both we, and thou, as also our little ones.

9 אנכי אערבנו--מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים

I will be surety for him; from my hand shalt thou require him: if I bring him not unto thee, and set him before thee, then shall I have sinned against thee all the days.

10 כי לולא התמהמהנו--כי עתה שבנו זה פעמים

For, if we had not lingered, surely we had now returned the second time.

11 ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו--קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים

And their father Israel said unto them, If it must be so now, do this: take of the best products of the land in your vessels, and carry down to the man a present, a little balm, and a little honey, spices and lotus, pistachio-nuts and almonds;

12 וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם--אולי משגה הוא

And twofold money take in your hand; and the money that was put back in the mouth of your sacks, you must carry back in your hand; peradventure it was an oversight;

13 ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש

Also your brother take along, and arise, go again unto the man.

14 ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי

And may God the Almighty give you mercy before the man, that he may send away to you your other brother, and Benjamin. And I, if I am to be bereaved, let me be bereaved.

15 ויקחו האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף לקחו בידם ואת בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף

And the men took that present; and twofold money they took in their hand, as also Benjamin; and they rose up, and went down to Egypt, and stood before Joseph.

16 וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים

And when Joseph saw Benjamin with them, he said to the superintendent of his house, Bring these men into the house, and slay, and make ready; for with me shall these men dine at noon.

17 ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף

And the man did as Joseph had said; and the man brought the men into Joseph's house.

18 וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים--להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת חמרינו

And the men were afraid, because they were brought into Joseph's house: and they said, Because of the money that came back in our sacks at the first time are we brought in; that he may seek occasion against us, and fall upon us, and take us for bondmen, together with our asses.

19 ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף וידברו אליו פתח הבית

And they came near to the man who was appointed over Joseph's house, and they spoke with him at the door of the house.

20 ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר אכל

And they said, Pardon, my lord, we came down at the first time to buy food:

21 ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו

And it came to pass, when we came to the inn, that we opened our sacks, and, behold, every man's money was in the mouth of his sack, our money in its full weight; and we have brought it back in our hand.

22 וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר אכל לא ידענו מי שם כספנו באמתחתינו

And other money have we brought down in our hand to buy food; we know not who hath put our money in our sacks.

23 ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם--כספכם בא אלי ויוצא אלהם את שמעון

And he said, Peace be to you, fear not; your God, and the God of your father, hath given you a treasure in your sacks; your money hath come to me. And he brought Simeon out unto them.

24 ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף ויתן מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם

And the man brought the men into Joseph's house; and he gave them water, and they washed their feet, and he gave provender to their asses.

25 ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם

And they made ready the present before Joseph came home at noon; for they had heard that they should eat bread there.

26 ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה וישתחוו לו ארצה

And when Joseph came home, they brought him the present which was in their hand into the house, and bowed themselves to him to the earth.

27 וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם--העודנו חי

And he asked them after their welfare, and said, Is your old father well, of whom ye spoke? is he yet alive?

28 ויאמרו שלום לעבדך לאבינו--עודנו חי ויקדו וישתחו (וישתחוו)

And they answered, Thy servant, our father, is in good health, he is yet alive. And they bowed down their heads, and prostrated themselves.

29 וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני

And he lifted up his eyes, and saw his brother Benjamin, his mother's son, and said, Is this your youngest brother, of whom ye spoke unto me? And he said, God be gracious unto thee, my son.

30 וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה

And Joseph hastened away, for his affection toward his brother became enkindled, and he sought to weep; and he entered into his chamber and wept there.

31 וירחץ פניו ויצא ויתאפק--ויאמר שימו לחם

And he washed his face, and came out, and refrained himself, and said, Set on the bread.

32 וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם--כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים

And they set on for him by himself, and for them by themselves; and for the Egyptians, who did eat with him, by themselves; because the Egyptians may not eat bread with the Hebrews; for that is an abomination unto the Egyptians.

33 וישבו לפניו--הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו

And they sat before him, the first-born according to his prior birth, and the youngest according to his youth; and the men marveled one at the other.

34 וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו

And he sent portions unto them from before him; but Benjamin's portion exceeded the portions of all of them fivefold. And they drank, and were merry with him.