בראשית 41
| ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר | 1 |
At the end of two full years, Pharaoh dreamed: and behold, he stood by the river.
| והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו | 2 |
Behold, there came up out of the river seven cattle, sleek and fat, and they fed in the marsh grass.
| והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר | 3 |
Behold, seven other cattle came up after them out of the river, ugly and thin, and stood by the other cattle on the brink of the river.
| ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה | 4 |
The ugly and thin cattle ate up the seven sleek and fat cattle. So Pharaoh awoke.
| ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד--בריאות וטבות | 5 |
He slept and dreamed a second time: and behold, seven heads of grain came up on one stalk, healthy and good.
| והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים--צמחות אחריהן | 6 |
Behold, seven heads of grain, thin and blasted with the east wind, sprung up after them.
| ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום | 7 |
The thin heads of grain swallowed up the seven healthy and full ears. Pharaoh awoke, and behold, it was a dream.
| ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה | 8 |
In the morning, his spirit was troubled, and he sent and called for all of Egypt [Abode of slavery]’s magicians and wise men. Pharaoh told them his dreams, but there was no one who could interpret them to Pharaoh.
| וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום | 9 |
Then the chief cup bearer spoke to Pharaoh, saying, “I remember my crimes deserving peanlty, sins ·missing the goal·today.
| פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים--אתי ואת שר האפים | 10 |
Pharaoh was angry with his servants, and put me in custody in the house of the captain of the guard, me and the chief baker.
| ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו | 11 |
We dreamed a dream in one night, I and he. We dreamed each man according to the interpretation of his dream.
| ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר | 12 |
There was with us there a young man, a Hebrew [Immigrant], servant to the captain of the guard, and we told him, and he interpreted to us our dreams. To each man according to his dream he interpreted.
| ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה | 13 |
As he interpreted to us, so it was. He restored me to my office, and he hanged him.”
| וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה | 14 |
Then Pharaoh sent and called Joseph [May he add], and they brought him hastily out of the dungeon. He shaved himself, changed his clothing, and came in to Pharaoh.
| ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו | 15 |
Pharaoh said to Joseph [May he add], “I have dreamed a dream, and there is no one who can interpret it. I have sh'ma ·heard obeyed· it said of you, that when you sh'ma ·hear obey· a dream you can interpret it.”
| ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה | 16 |
Joseph [May he add] answered Pharaoh, saying, “It is not in me. God will give Pharaoh an answer of peace.”
| וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד על שפת היאר | 17 |
Pharaoh spoke to Joseph [May he add], “In my dream, behold, I stood on the brink of the river:
| והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו | 18 |
and behold, there came up out of the river seven cattle, fat and sleek. They fed in the marsh grass,
| והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע | 19 |
and behold, seven other cattle came up after them, poor and very ugly and thin, such as I never saw in all the land of Egypt [Abode of slavery] for ugliness.
| ותאכלנה הפרות הרקות והרעות--את שבע הפרות הראשנות הבריאת | 20 |
The thin and ugly cattle ate up the first seven fat cattle,
| ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ | 21 |
and when they had eaten them up, it couldn’t be known that they had eaten them, but they were still ugly, as at the beginning. So I awoke.
| וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד--מלאת וטבות | 22 |
I saw in my dream, and behold, seven heads of grain came up on one stalk, full and good:
| והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים--צמחות אחריהם | 23 |
and behold, seven heads of grain, withered, thin, and blasted with the east wind, sprung up after them.
| ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי | 24 |
The thin heads of grain swallowed up the seven good heads of grain. I told it to the magicians, but there was no one who could explain it to me.”
| ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה | 25 |
Joseph [May he add] said to Pharaoh, “The dream of Pharaoh is one. What God is about to do he has declared to Pharaoh.
| שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא | 26 |
The seven good cattle are seven years; and the seven good heads of grain are seven years. The dream is one.
| ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים--יהיו שבע שני רעב | 27 |
The seven thin and ugly cattle that came up after them are seven years, and also the seven empty heads of grain blasted with the east wind; they will be seven years of famine.
| הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה | 28 |
That is the thing which I spoke to Pharaoh. What God is about to do he has shown to Pharaoh.
| הנה שבע שנים באות--שבע גדול בכל ארץ מצרים | 29 |
Behold, there come seven years of great plenty throughout all the land of Egypt [Abode of slavery].
| וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ | 30 |
There will arise after them seven years of famine, and all the plenty will be forgotten in the land of Egypt [Abode of slavery]. The famine will consume the land,
| ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד | 31 |
and the plenty will not be known in the land by reason of that famine which follows; for it will be very grievous.
| ועל השנות החלום אל פרעה פעמים--כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו | 32 |
The dream was doubled to Pharaoh, because the thing is established by God, and God will shortly bring it to pass.
| ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים | 33 |
“Now therefore let Pharaoh look for a discreet and wise man, and set him over the land of Egypt [Abode of slavery].
| יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע | 34 |
Let Pharaoh do this, and let him appoint overseers over the land, and take up the fifth part of the land of Egypt [Abode of slavery]’s produce in the seven plenteous years.
| ויקבצו את כל אכל השנים הטבות הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים--ושמרו | 35 |
Let them gather all the food of these good years that come, and lay up grain under the hand of Pharaoh for food in the cities, and let them keep it.
| והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב | 36 |
The food will be for a store to the land against the seven years of famine, which will be in the land of Egypt [Abode of slavery]; that the land not perish through the famine.”
| וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו | 37 |
The thing was good in the eyes of Pharaoh, and in the eyes of all his servants.
| ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה--איש אשר רוח אלהים בו | 38 |
Pharaoh said to his servants, “Can we find such a one as this, a man in whom is the breath mind Spirit of God?”
| ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך | 39 |
Pharaoh said to Joseph [May he add], “Because God has shown you all of this, there is no one so discreet and wise as you.
| אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך | 40 |
You shall be over my house, and according to your word will all my people be ruled. Only in the throne I will be greater than you.”
| ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים | 41 |
Pharaoh said to Joseph [May he add], “Behold, I have set you over all the land of Egypt [Abode of slavery].”
| ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו | 42 |
Pharaoh took off his signet ring from his hand, and put it on Joseph [May he add]’s hand, and arrayed him in robes of fine linen, and put a gold chain about his neck,
| וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים | 43 |
and he made him to ride in the second chariot which he had. They cried before him, “Bow the knee!” He set him over all the land of Egypt [Abode of slavery].
| ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו--בכל ארץ מצרים | 44 |
Pharaoh said to Joseph [May he add], “I am Pharaoh, and without you shall no man lift up his hand or his foot in all the land of Egypt [Abode of slavery].”
| ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים | 45 |
Pharaoh called Joseph [May he add]’s name Zaphenath-Paneah; and he gave him Asenath, the daughter of Potiphera priest of On as a wife. Joseph [May he add] went out over the land of Egypt [Abode of slavery].
| ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים | 46 |
Joseph [May he add] was thirty years old when he stood before Pharaoh king of Egypt [Abode of slavery]. Joseph [May he add] went out from the presence of Pharaoh, and went throughout all the land of Egypt [Abode of slavery].
| ותעש הארץ בשבע שני השבע--לקמצים | 47 |
In the seven plenteous years the earth produced abundantly.
| ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה | 48 |
He gathered up all the food of the seven years which were in the land of Egypt [Abode of slavery], and laid up the food in the cities: the food of the field, which was around every city, he laid up in the same.
| ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד--עד כי חדל לספר כי אין מספר | 49 |
Joseph [May he add] laid up grain as the sand of the sea, very much, until he stopped counting, for it was without number.
| וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און | 50 |
To Joseph [May he add] were born two sons before the year of famine came, whom Asenath, the daughter of Potiphera priest of On, bore to him.
| ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי | 51 |
Joseph [May he add] called the name of the firstborn Manasseh [Causing to forget], “For,” he said, “God has made me forget all my toil, and all my father’s house.”
| ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי | 52 |
The name of the second, he called Ephraim [Fruit]: “For God has made me fruitful in the land of my affliction.”
| ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים | 53 |
The seven years of plenty, that were in the land of Egypt [Abode of slavery], came to an end.
| ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם | 54 |
The seven years of famine began to come, just as Joseph [May he add] had said. There was famine in all lands, but in all the land of Egypt [Abode of slavery] there was bread.
| ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו | 55 |
When all the land of Egypt [Abode of slavery] was famished, the people cried to Pharaoh for bread, and Pharaoh said to all the Egyptians [people from Abode of slavery], “Go to Joseph [May he add]. What he says to you, do.”
| והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים | 56 |
The famine was over all the surface of the earth. Joseph [May he add] opened all the store houses, and sold to the Egyptians [people from Abode of slavery]. The famine was severe in the land of Egypt [Abode of slavery].
| וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ | 57 |
All countries came into Egypt [Abode of slavery], to Joseph [May he add], to buy grain, because the famine was severe in all the earth.
