בראשית 3
| והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן | 1 |
Now the serpent was more subtil than any beast of the field which YHWH Elohim had made. And he said unto the woman, Yea, hath Elohim said, Ye shall not eat of every tree of the garden?
| ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל | 2 |
And the woman said unto the serpent, We may eat of the fruit of the trees of the garden:
| ומפרי העץ אשר בתוך הגן--אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון | 3 |
But of the fruit of the tree which is in the midst of the garden, Elohim hath said, Ye shall not eat of it, neither shall ye touch it, lest ye die.
| ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון | 4 |
And the serpent said unto the woman, Ye shall not surely die:
| כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע | 5 |
For Elohim doth know that in the day ye eat thereof, then your eyes shall be opened, and ye shall be like Elohim, knowing good and evil.
| ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל | 6 |
And when the woman saw that the tree was good for food, and that it was pleasant to the eyes, and a tree to be desired to make one wise, she took of the fruit thereof, and did eat, and gave also unto her husband with her; and he did eat.
| ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת | 7 |
And the eyes of them both were opened, and they knew that they were naked; and they sewed fig leaves together, and made themselves aprons.
| וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן--לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן | 8 |
And they heard the voice of YHWH Elohim walking in the garden in the cool of the day: and Adam and his wife hid themselves from the presence of YHWH Elohim amongst the trees of the garden.
| ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה | 9 |
And YHWH Elohim called unto Adam, and said unto him, Where art thou?
| ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא | 10 |
And he said, I heard thy voice in the garden, and I was afraid, because I was naked; and I hid myself.
| ויאמר--מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו--אכלת | 11 |
And he said, Who told thee that thou wast naked? Hast thou eaten of the tree, whereof I commanded thee that thou shouldest not eat?
| ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל | 12 |
And the man said, The woman whom thou gavest to be with me, she gave me of the tree, and I did eat.
| ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל | 13 |
And YHWH Elohim said unto the woman, What is this that thou hast done? And the woman said, The serpent beguiled me, and I did eat.
| ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך | 14 |
And YHWH Elohim said unto the serpent, Because thou hast done this, thou art cursed above all cattle, and above every beast of the field; upon thy belly shalt thou go, and dust shalt thou eat all the days of thy life:
| ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב | 15 |
And I will put enmity between thee and the woman, and between thy seed and her seed; it shall bruise thy head, and thou shalt bruise his heel.
| אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך--בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך | 16 |
Unto the woman he said, I will greatly multiply thy sorrow and thy conception; in sorrow thou shalt bring forth children; and thy desire shall be to thy husband, and he shall rule over thee.
| ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו--ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך | 17 |
And unto Adam he said, Because thou hast hearkened unto the voice of thy wife, and hast eaten of the tree, of which I commanded thee, saying, Thou shalt not eat of it: cursed is the ground for thy sake; in sorrow shalt thou eat of it all the day of thy life;
| וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה | 18 |
Thorns also and thistles shall it bring forth to thee; and thou shalt eat the herb of the field;
| בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב | 19 |
In the sweat of thy face shalt thou eat bread, till thou return unto the ground; for out of it wast thou taken: for dust thou art, and unto dust shalt thou return.
| ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי | 20 |
And Adam called his wife's name Eve; because she was the mother of all living.
| ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור--וילבשם | 21 |
Unto Adam also and to his wife did YHWH Elohim make coats of skins, and clothed them.
| ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם | 22 |
And YHWH Elohim said, Behold, the man is become as one of us, to know good and evil: and now, lest he put forth his hand, and take also of the tree of life, and eat, and live for ever:
| וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן--לעבד את האדמה אשר לקח משם | 23 |
Therefore YHWH Elohim sent him forth from the garden of Eden, to till the ground from whence he was taken.
| ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים | 24 |
So he drove out the man; and he placed at the east of the garden of Eden Cherubims, and a flaming sword which turned every way, to keep the way of the tree of life.
