< בראשית 2 >

ויכלו השמים והארץ וכל צבאם 1
Og Himmelen og Jorden bleve fuldkommede, og al deres Hær.
ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה 2
Og Gud havde fuldkommet paa den syvende Dag sin Gerning, som han havde gjort, og hvilede paa den syvende Dag fra al sin Gerning, som han havde gjort.
ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות 3
Og Gud velsignede den syrende Dag og helligede den; thi paa den hvilede han fra al sin Gerning, som Gud skabte og gjorde.
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים--ארץ ושמים 4
Disse ere Himmelens og Jordens Oprindelser, der de skabtes, paa den Dag Gud Herren gjorde Jorden og Himmelen.
וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה 5
Og alle Haande Buske paa Marken vare endnu ikke paa Jorden, og alle Haande Urter paa Marken vare endnu ikke fremspirede; thi Gud Herren havde ikke ladet regne paa Jorden, og der var intet Menneske til at dyrke Jorden.
ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה 6
Og der opgik en Damp af Jorden og vandede al Jordens Overflade.
וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה 7
Og Gud Herren dannede Mennesket af Støv af Jorden og blæste Livets Aande i hans Næse; og Mennesket blev til en levende Sjæl.
ויטע יהוה אלהים גן בעדן--מקדם וישם שם את האדם אשר יצר 8
Og Gud Herren plantede en Have udi Eden mod Østen og satte der Mennesket, hvilket han havde gjort.
ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל--ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע 9
Og Gud Herren lod opvokse alle Haande Træer af Jorden, som vare lystelige at se til og gode til at æde af, og Livsens Træ midt i Haven og Kundskabens Træ paa godt og ondt.
ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים 10
Og der gik en Flod ud fra Eden til at vande Haven, og derfra deltes den og blev til fire Hovedstrømme.
שם האחד פישון--הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב 11
Den førstes Navn er Pison, hvilken løber om det ganske Land Havila, hvor der er Guld.
וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם 12
Og Guldet fra det samme Land er godt; der er Bdellion og den Sten Onyks.
ושם הנהר השני גיחון--הוא הסובב את כל ארץ כוש 13
Og den anden Flods Navn er Gihon, hvilken løber om det ganske Land Kus.
ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת 14
Og den tredje Flods Navn er Hiddekel, hvilken gaar Østen for Assyrien; og den fjerde Flod, den er Frat.
ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה 15
Og Gud Herren tog Mennesket og satte det i Edens Have at dyrke den og vogte den.
ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל 16
Og Gud Herren bød Mennesket og sagde: Du maa frit æde af alle Træer i Haven;
ומעץ הדעת טוב ורע--לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו--מות תמות 17
men af Kundskabens Træ paa godt og ondt, af det skal du ikke æde; thi paa hvilken Dag du æder af det, skal du dø Døden.
ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו 18
Og Gud Herren sagde: Det er ikke godt, at Mennesket er ene, jeg vil gøre ham en Medhjælp, som skal være hos ham.
ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו 19
Og Gud Herren havde gjort af Jorden alle vilde Dyr paa Marken og alle Himmelens Fugle og ledte dem til Mennesket for at se, hvad han vilde kalde hvert; og alt det, som Adam kaldte hver levende Sjæl, det var dens Navn.
ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו 20
Saa gav Adam alt Kvæget og Himmelens Fugle og alle vilde Dyr paa Marken Navne; men for Mennesket fandt han ingen Medhjælp, som kunde være hos ham.
ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה 21
Da lod Gud Herren falde en dyb Søvn paa Adam, og han sov; og han tog et af hans Ribben og lukkede med Kød i Stedet derfor.
ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם 22
Og Gud Herren byggede af det Ribben, som han havde taget af Mennesket, en Mandinde og ledte hende til Adam.
ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת 23
Da sagde Adam: Denne Gang er det Ben af mine Ben og Kød af mit Kød; denne skal kaldes Mandinde, thi denne er tagen af Manden.
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד 24
Derfor skal Manden forlade sin Fader og sin Moder og blive fast hos sin Hustru, og de skulle være til eet Kød.
ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו 25
Og de vare begge nøgne, Adam og hans Hustru, og de bluedes ikke.

< בראשית 2 >