ויהי דבר יהוה אלי לאמר | 1 |
בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו | 2 |
ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה | 3 |
עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני יהוה | 4 |
יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב--בעת אידם בעת עון קץ | 5 |
לכן חי אני נאם אדני יהוה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך | 6 |
ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב | 7 |
ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם | 8 |
שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה (תשובנה) וידעתם כי אני יהוה | 9 |
יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה--וירשנוה ויהוה שם היה | 10 |
לכן חי אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך | 11 |
וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה (שממו) לנו נתנו לאכלה | 12 |
ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי | 13 |
כה אמר אדני יהוה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך | 14 |
כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה--כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני יהוה | 15 |