יחזקאל 35

1 ויהי דבר יהוה אלי לאמר

Et factus est sermo Domini ad me, dicens:

2 בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו

Fili hominis pone faciem tuam adversum montem Seir, et prophetabis de eo, et dices illi:

3 ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה

Haec dicit Dominus Deus: Ecce ego ad te mons Seir, et extendam manum meam super te, et dabo te desolatum atque desertum.

4 עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני יהוה

Urbes tuas demoliar, et tu desertus eris: et scies quia ego Dominus.

5 יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב--בעת אידם בעת עון קץ

Eo quod fueris inimicus sempiternus, et concluseris filios Israel in manus gladii in tempore afflictionis eorum, in tempore iniquitatis extremae:

6 לכן חי אני נאם אדני יהוה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך

Propterea vivo ego, dicit Dominus Deus: quoniam sanguini tradam te, et sanguis te persequetur: et cum sanguinem oderis, sanguis persequetur te.

7 ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב

Et dabo montem Seir desolatum atque desertum: et auferam de eo euntem, et redeuntem.

8 ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם

Et implebo montes eius occisorum suorum: in collibus tuis, et in vallibus tuis, atque in torrentibus interfecti gladio cadent.

9 שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה (תשובנה) וידעתם כי אני יהוה

In solitudines sempiternas tradam te, et civitates tuae non habitabuntur: et scietis quia ego Dominus Deus.

10 יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה--וירשנוה ויהוה שם היה

Eo quod dixeris: Duae gentes, et duae terrae meae erunt, et hereditate possidebo eas: cum Dominus esset ibi:

11 לכן חי אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך

Propterea vivo ego, dicit Dominus Deus, quia faciam iuxta iram tuam, et secundum zelum tuum, quem fecisti odio habens eos: et notus efficiar per eos cum te iudicavero.

12 וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה (שממו) לנו נתנו לאכלה

Et scies quia ego Dominus audivi universa opprobria tua, quae locutus es de montibus Israel, dicens: Deserti, nobis ad devorandum dati sunt.

13 ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי

Et insurrexistis super me ore vestro, et rogastis adversum me verba vestra: ego audivi.

14 כה אמר אדני יהוה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך

Haec dicit Dominus Deus: Laetante universa terra, in solitudinem te redigam.

15 כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה--כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני יהוה

Sicuti gavisus es super hereditatem domus Israel, eo quod fuerit dissipata, sic faciam tibi: dissipatus eris mons Seir, et Idumaea omnis: et scient quia ego Dominus.